שלדון ונתניהו - הקשר שלא נותק

לפי השיח שהתפשט בחודשים האחרונים, והגיע לשיאו לאחרונה, שלדון ונתניהו - כבר לא, אלא שמי שמתעמק טיפה במציאות מגיע מהר מאוד למסקנה אחרת לחלוטין.

מרדכי שטכלברג || אקטואליה

ממשיך לתמוך בנתניהו. שלדון ונתניהו (צילום: פלאש 90)

מאז פרסום הקלטות בין נוני מוזס לבין ראש הממשלה נתניהו במסגרת תיק 2000, התחילו להתפשט השיח על כך שנתניהו ואדלסון כבר לא. זאת אומרת שהעיתון ישראל היום עזב את נתניהו. האמירה הזאת התחזקה במהלך אירוע באוניברסיטת אריאל בזמן ששלדון אדלסון כמעט ולא החליף מילה עם נתניהו מצד אחד, והראה יחסי ידידות קרובים עם המתחרה מימין, נפתלי בנט מהצד השני. אבל השיא היה לפני מספר שבועות פרסם הפרשן הפוליטי של העיתון, מתי טוכפלד, טור ביקרות נגד ההתקפלות של נתניהו בנוגע לסערת המגנומטרים סביב הר הבית.

אבל כנראה שלא מדובר בניתוק מערכת הייחסים בין השניים, אלא יותר נראה שזאת משאלת לב של רבים בתקשורת הישראלית שלא מרוצים מכך שיש עיתון שהולך נגד הזרם הכללי, ומאתרג את נתניהו.

נעשה מעט סדר (ונלך גם נגד אותה הדעה הרווחת שהתפשטה בציבור).

לפני מספר חודשים הודיעו במפתיע ב'ישראל היום' שהעורך המייסד, עמוס רגב, עוזב את העיתון ואת מקומו יחליף עורך חדשות החוץ, בועז ביסמוט. זה היה הצעד הראשון שהראה שהבעלים לא מרוצה ממה שקורה. עוד קודם לכן הכתב הפוליטי של העיתון, שלמה צזנה, נדחק לעמודים הפנימיים של העיתון כי כתב נגד שרה נתניהו באחת מהכתבות שלו.

כניסתו של ביסמוט חוללה שינויים מידיים. עורכי מדורים התחלפו ושני הפרשנים הבכירים של העיתון, דן מרגלית ומרדכי גילת, פוטרו מהעיתון. הטענה הרשמית הייתה שהעורך החדש עושה שינויים בהתנהלות הכלכלית של העיתון והשכר של השניים הוא גבוה. אבל כולם מבינים שהסיבה לכך היא שהשניים היו מבקרים פעם אחר פעם את נתניהו מעל גבי העיתון וזאת הסיבה האמיתית לפיטורים.

את מקומם של מרגלית וגילת תפסו שניים אחרים. הראשון הוא אמנון לורד, איש שמאל שחצה את הקווים אחרי הסכמי אסולו, והחל להצביע לליכוד. השני הוא עקיבא ביגמן, שהמשותף בינו ובין לורד הוא ששניהם היו כותבים ועורכים באתר 'מידה', אתר המזוהה עם נתניהו. מקים האתר היה רן ברץ, מי שהיה עד לפני מספר חודשים מוביל ההסברה של לשכת נתניהו.

אחרי הפיטורים והמינויים האלו, קשה להגיד שישראל היום עזב את נתניהו. ולא רק ישראל היום, גם לא העיתון השני שבבעלותו של אדלסון, מקור ראשון. רק לפני חודש נאם נתניהו במשך למעלה מחצי שעה בוועידה שערך העיתון בנושא כלכלה, חברה וחדשנות. מבדיקה קצרה לא נמצאה עוד וועידה של עיתון שבה ראש הממשלה הגיע לנאום בשנים האחרונות (למעט כנס העיתון החרדי 'המודיע' ששם הייתה כוונה שנתניהו ינאם, אבל בסוף זה לא יצא אל הפועל). כמו כן, גם במקור ראשון יש קו כללי מאוד מפרגן לנתניהו, גם בשבועות האחרונים שבהם דובר על שינוי ביחסים בין נתניהו לאדלסון.

אז מה בעצם הוביל את ישראל היום להגיע למצב שבו הוא מבקר את נתניהו?

אפשר לומר שהעיתון כן לקח צעד אחרונה באהדה שלו אל משפחת נתניהו ואל ראש הממשלה בפרט, אבל לא בגלל הרעת היחסים, אלא להפך לטובתו. להראות מצב כאילו העיתון לא בידיים של נתניהו, והוא אפילו מבקר אותו ואת מהלכיו הפוליטים בעת הצורך, וכך זה אולי יעזור לנתניהו בחקירת תיק ה-2000, שגם כך לעת עתה זה נראה שהחקירה לא תוביל לכתב אישום.

ועוד נקודה לסיום.

מבלי להתייחס האם זה נכון או לא שעיתון משמש כשופר של ראש הממשלה, ישראל היום הוא עדיין כלי תקשורת, ביגוד למה שאומרים ורוצים בברנז'ה העיתונאית. הגדיל לכתוב הכתב המדיני של עיתון הארץ, ברק רביד, על השבועיים בהם ביקר העיתון 'ישראל היום' את נתניהו שאלו השבועיים שבהם סוף סוף נכנס העיתון לרשימת התקשורת הישראלית.

האמירה הזאת שרק כלי תקשורת שמבקר את ראש הממשלה יכול להיחשב ככלי תקשורת, היא אמירה אומללה, במיוחד שהיא מתייחסת לעיתון הנקרא ביותר במדינה כבר כמה שנים, ולאחרונה גם בסופי השבוע. כלי תקשורת יכול לייצג איזה אג'נדה שהוא רוצה (כמובן כל עוד היא לא פוגעת בישראל, אם מתכוונים לנסיונות של שר התקשורת לסגור את הסניף של אל ג'זירה בירושלים) מבלי להיכנע לתכתיבים כאלה ואחרים מצד הברנז'ה. הרי אנחנו מדינה דמוקרטית, לא? הרי על זה בשמאל מפגנים מידי מוצ"ש.

ועוד הערה אחרונה לרביד, כלי התקשורת היחידי שחזה את ניצחונו של טראמפ היה העיתון 'ישראל היום', וזאת רק דוגמה אחת לכך שדווקא הם הביאו עיתונות נכונה איפה שהשאר ניסו לעצום את העיניים בכוח ולהביא מציאות מדומה.