היאוש השמאלני

הבחירה של "הליכודניקים החדשים" להתעסק בתחום חברתי ולהדחיק את המדיני, זאת קריאת תיגר על הליכוד בהובלת נתניהו || ראש הממשלה צריך להיות זה שיש לו את המפלגה הגדולה ביותר || והצד הפחות טוב והפחות מוכר של ג' אלול.

שלומי פיוטרקובסקי || אקטואליה

נקודה מקדימה

הטור כשמו יורכב תמיד משלוש נקודות, נקודה חמה שתעסוק בנושא אקטואלי מהזמן האחרון, נקודה למחשבה שתעמיק בנושא מסוים שהוא פחות על סדר היום כרגע אבל משמעותי מאוד, בעייני לפחות, בנקודה הזו מדיי פעם יהיו גם סדרות(כמו בטור הזה לדוגמא, סדרה בנושא שיטת הממשל), ולסיום תהיה נקודה קצרה וקלילה יותר שתעסוק בדברים משתנים.

נקודה חמה

בשבועות האחרונים יש שתי פרשיות שמעסיקות את המערכת הפוליטית אבל זה שתיים שהן אחת הייאוש ממפלגת העבודה, מהאלטרנטיבה השלטונית.

פרשייה אחת זה כל נושא ההפגנות בפתח תקווה שם הרצון זה להחליף שלטון בבית המשפט (במקרה הטוב אם לא בכלל במסדרונות הפרקליטות), ופרשייה שניה זה כל עניין ה"ליכודניקים החדשים" בו אני יתמקד כרגע.

אז קצת רקע: מוצאי המחאה החברתית של 2011 וביתר דיוק חשון תשע"ב מוקמת תנועה (סיעה פנים מפלגתית) שקוראת לעצמה הליכודניקים החדשים ע"י בחור בשם ליאור המאירי. התנועה מונה בין כאלפיים חמש מאות בלבד לפי שירית כהן ממקור ראשון של השבת האחרונה, לבין עד 12 אלף לפי טענת חברי הקבוצה. לטענתם הם אלו שהעלו את שרן השכל ואת יואב קיש(שדרכיהם "נפרדו" אחרי חוק השתולים) ואכן שרן השכל יחסית מגינה עליהם.

הליכודניקים החדשים כאידיאל משתדלים פחות לעסוק בנושאים מדיניים ויותר חברתיים.כלשונם באתר הרשמי: 

"הערה באשר לתחום המדיני:

אנו לא עוסקים בנושאים מדיניים (עתיד שטחי יהודה ושומרון, המשא ומתן עם הפלסטינים וכו'). להשקפתנו, בהקשר זה ההפרדה ימין-שמאל היא ברובה מלאכותית..."

צריך לומר ביושר, ואולי נרחיב בזה בטור שיעסוק בכלכלת ימין לעומת כלכלת שמאל, הפתרונות שלהם למצב הכלכלי ברובם הם דרכי הפעולה שלא רק ששיכות באופן מסורתי לימין הם אף חלק מהעמדות הכלכליות של הליכוד בעצמו, לדוגמא הפחתת מכסים על יבוא(דבר שמהווה סדין אדום בפני השמאל) ואף הגבלת כוחם של וועדים גדולים.

אבל הבחירה העקרונית של ללכת על תנועה שעוסקת בחברתיות ומדחיקה את התחום המדיני (ואת הביטחוני לא מזכירה אפילו לא בהערה בסוף) זו קריאת תיגר על הליכוד הנוכחי בהובלתו של בנימין נתניהו שרואה את תפקידו כמגן האנושי מפני איראן חיזבאללה ודומיהם יש פה התנגשות בין קונספציית המחאה החברתית לבין אלו שמבחינתם לעולם העיסוק "בחיים עצמם" יותר חשוב ומהותי.

אז מה אתה רוצה ממנו עכשיו עם כל החפירות על תנועה שקיימת כבר מ2011?

השתתפות ראשי התנועה בן נון והמאירי בהפגנה נגד היועמ"ש ובפועל נגד ביבי והחרמתם את כינוס התמיכה ביבי הביא לקרע הגלוי בינם לבין אנשי המפלגה עד כדי חסימת היכולת להתפקדות באתר ואפילו ניסיון לחוקק חוק שמטרתו לחייב את המפלגות לעשות הצלבה וככה למנוע התפקדויות כפולות.

יש שתי תאוריות מה המטרה שלהם אחת תאוריה ישירה ואחת קונספרציה:

הישירה טוענת שהם הבינו שהעבודה כנראה כבר לא תהיה מפלגת שלטון בדור הנוכחי ולכן הדרך היחידה היום להשפיע על המדינה זה דרך הליכוד. התאוריה היותר קונספרטיבית טוענת שהם בכלל רוצים למותת את הליכוד מבפנים.

וכאן אפשר וצריך כמובן לשאול שאלות רבות:

האם זה אתי להתפקד למפלגה כגוש כדי לשנות את דרכה, בהינתן שהם באמת באו לשנות?

האם יש כלים מעשיים למפלגה למנוע "השתלטות עוינת" כזאת?

האם לקבוצה שכזו יש בכלל סיכוי? 

דעתי היא שלקבוצה כזו  הסיכויים נמוכים ולכן הדרך לא צריכה להיות מניעת התפקדות אלא מקלות בגלגלים על כל צעד ושעל כמו שעשו לפייגלין לדוגמא או כמו היחס שחיים כץ מקבל במפלגה.

כך או כך גם מהלך זה מראה כמו ההפגנות בפתח תקווה על יאוש מוחלט מכל אלטרנטיבה שלטונית, מי ביאוש מכל השחקנים הפעילים כרגע ומי ביאוש מוחלט מהמשחק הפוליטי. כשהשמאל מתחיל לאבד אמון בזירה הפוליטית (עד כדי הצעתו של בורג לסוג של מרי אזרחי) מצבו חמור מאוד..

נקודה למחשבה

כשבאים לדבר על הפוליטיקה הישראלית ומגרעותיה הדבר הראשון שעולה לי בראש זה השיטה הפוליטית הקיימת, שיטת הממשל שלנו.

בתור הקדמה נפרט את הכללים של השיטה הנוכחית:

1. הציבור בוחר (רק) רשימה.
2. הבחירות ארציות יחסיות.(לא לפי מחוזות וכל רשימה שעוברת את אחוז החסימה מיוצגת באופן יחסי למספר הקולות שקיבלה מסך הקולות בבחירות)
3. ראש הממשלה נבחר ע"י הנשיא מכלל חברי הכנסת הנבחרים על בסיס התייעצות עם כל ראשי הסיעות, כך שהוא יהיה זה שיש עליו לפחות 61 ממליצים או לכל הפחות הכי הרבה ממליצים.
4. לאחר שהנשיא מינה את אחד מחברי הכנסת להרכיב את הממשלה ראש הממשלה מחויב באמון הכנסת והיא זו שצריכה לאשר את ממשלתו וזאת שיכולה גם לפזר אותו במידה ואינה מעוניינת בממשלתו.

אפשר להגיד בצורה פשוטה במכלול הנסיבות ובמבנה הנוכחי של החברה הישראלית (נאום 4 השבטים של רובי ריבלין) זו השיטה הכי טובה, או בפרפרזה על משפטו של צרציל זו השיטה הכי גרועה למעט אלו שכבר ניסינו(אפשר לציין כאן את הניסוי של ההצבעה הישירה שגרמה לשיתוק מוחלט של הממשלה). אני ינסה בשבועות הקרובים לכתוב מעט בהרחבה על כמה נקודות בשיטה שלטעמי כן צריכות תיקון או לכל הפחות דיון.

ונתחיל בכהונת ראש הממשלה.

כששינו בסוף שנות ה90 את הבחירות לתקופת מה לבחירות ישירות אחד מראשי תומכי המהלך לקציבת כהונת ראש הממשלה לשתי קדנציות כמו שנהוג בארה"ב היה לא אחר מאשר ראש ממשלתינו בנימין נתניהו.

כמובן שהמציאות לא לגמרי דומה כי יש הבדל מהותי בין מצב של בחירה ישירה לבין בחירה בפועל ע"י הכנסת (כמו שכבר הסברתי בהקדמה דה-פקטו מי שבוחר ראש ממשלה זה הכנסת ולא העם) אבל עדיין הסיבות המהותיות לקציבת כהונת ראש ממשלה קיימות לחלוטין ואני יפרטם.

נתחיל בנקודה הבסיסית ראש ממשלה נבחר כדי לקדם מדיניות מסוימת בשביל הניהול השוטף מספיק פקידים, ואם את המדיניות שהוא בא לחדש הוא לא הצליח להטמיע בשתי קדנציות אז כדאי שהוא יתפטר, ואם הצליח אז מצוין שיתן לבאים אחריו לקדם דברים נוספים.

כדי להסביר את הנקודה השניה אני ילך למחקר בפסיכולוגיה שעסק בשוכרי דירות שלאט לאט ככל שגרו יותר בבית חשו עצמם יותר ויותר בעלי הבית, אתו דבר אצלנו כשאדם נמצא יותר מדיי זמן בבית ראש הממשלה הוא מתחיל לחוש שהבית שלו וכתוצאה ישירה הוא פחות מחויב לבעלי הבית המשכירים כלומר אנחנו האזרחים. זה מתחיל בהתנהלות לא תקינה של תחושת אני ואפסי עוד ונגמר בשחיתות כי זה בכלל שלי.

נקודה שלישית ופה אני כבר נכנס למפלגתי, מה שקורה במפלגה שהיו"ר שלה לא מתחלף שנים זה שלא מצליחה להיווצר הנהגת המשך נורמלית, כל פוליטקאי ובמיוחד כזה במפלגת שלטון שם לו כמטרה סופית את כיסא ראש הממשלה, כשתקופה ארוכה אין חילופים נוצר עומס ענק בהנהגה הבחירה מה שגורם לבכירים בשלב כל שהוא לנטוש את המפלגה ומרחיק את הצעירים מלהיכנס אליה בכלל. ככה שהמפלגה מאבדת הרבה מאוד פוליטקאים טובים ולא מצליחה לרענן את שורותיה בצורה טובה(אפשר לציין פה את לימור לבנת, סילבן שלום שהתייאש מכס הממשלה, הלך לנשיאות ושם עזב בבושת פנים, יעלון בצורה זו או אחרת, כחלון בוודאי נמנה על הקבוצה הזו ועוד)

תגידו אז, ישראל זה לא ארה"ב, שם כל נשיא מקבל שתי קדנציות מלאות פה בישראל אין ראש ממשלה שהצליח להשלים קדנציה. פה אני יציע בזהירות רעיון קצת רדיקלי. ראש הממשלה יהיה זה שיעמוד בראש המפלגה הגדולה ביותר בלי קשר ליכולתו לקבל אמון מהכנסת, וכדי להפיל ממשלה הכנסת תצטרך רוב של 80/40.

ומה אם זה שמהלך כזה ישתק את הממשלה, 

א. גם בארה"ב קורה לא מעט שבתי הנבחרים לעומתיים לנשיא.

ב. מניח שראש הממשלה אכן יצטרך מצד אחד למכור יותר כדי להשיג רוב מצד שני הסיעות יודעות שכדי לכהן הוא לא באמת צריך אותם מה שייצר שיווי משקל סביר בעייני לדרישות הקואלציוניות.

רק נציין שיש חוק של מרב מיכאלי בנושא הגבלת קדנציות, החוק מעט תקוע..

אשמח לשמוע את דעתכם.

בבלוג הבא נעסוק בהמשך לנושא הזה: ממשלה פוליטית או מקצועית (וגם נדון קצת בהגבלת כמות השרים, דגלו של יאיר לפיד).

נקודה מהעבר

אז נכון שבג' אלול נפטר מרן הרב זצ"ל אבל בג' אלול קרה עוד משהו.

ג' אלול תשנ"ג נחתם הסכם אוסלו הראשון, עד ההסכם אש"ף היה ארגון טרור, ולהיפגש עם נציגיו(מה שעשו שבוע שעבר ראשי מרץ, ולפני כשנה ראשי המחנה הציוני) היתה עבירה על החוק. 

לא עוד.

בהסכם ישראל הכירה באשף כארגון היציג של הערבים שאינם אזרחי ישראל או ירדן וכמובן שהוציאה את אש"ף מרשימת ארגוני הטרור,  בנוסף ישראל העבירה את הסמכויות בערים לידי הרשות וצה"ל נסוג מהערים עזה ויריחו, מה שהקנה להסכם את השם "עזה ויריחו תחילה. עיקר המשמעות של ההסכמים האלו לטעמי היה שינוי הדיסקט מתפיסה של אש"ף כאירגון טרור הקורה להשמדתה של המדינה הפך בין לילה בלחיצת יד של פרס ומחמוד עבאס לנציג רישמי ולגיטמי של ה"עם" הפלסטיני.

----

הכותב חובב פוליטיקה ולא מעבר לזה, הוא אינו שלמה פיוטרקובסקי לא כותב לא בבשבע לא בערוץ 7 ולא בידיעות אחרונות.

כן נשכח, כן נסלח?

נתניהו מדבר יפה מאוד על חשיבות ההתיישבות ועל תרומתה למדינת ישראל. אבל האם יש גם מעשים מצידו או שהכל דיבורים?

מרדכי שטכלברג || אקטואליה

אורות היובל. צילום: כעין הבדולח - אבישי בדולח

עכשיו, אחרי שהאירוע 'אורות היובל' לציון יובל להתיישבות היהודית בשומרון, בהשתתפותו של ראש הממשלה בנימין נתניהו נגמר, וכן גם הדיבורים עליו, צריך לזכור דבר אחד. יש דיבורים לחוד, ויש מעשים לחוד.

נתניהו דיבר יפה מאוד על חיזוק ההתיישבות. "בארץ ישראל לא ייעקרו יישובים" הוא הכריז ומיד לאחר מכן זכה למחיאות כפיים ושריקות נלהבות מצד הקהל הרב שהגיע מכל יישובי השומרון ומחוצה לו. "הוכח שזה לא עוזר לשלום – הוסיף נתניהו - עקרנו יישובים וקיבלנו טילים. זה לא יהיה יותר. אנחנו מטפלים ושומרים על המקום הזה והוא שומר עלינו, כנכס אסטרטגי של ישראל".

אבל עכשיו נחזור לרגע אחד חצי שנה אחורה. מי שגרש רק השנה את הישוב עמונה, היה זה נתניהו. נכון, היה על כך צו חלוט של בג"צ ולממשלה לא היה מה לעשות. אבל אם הממשלה הייתה נזכרת כבר לפני כמה שנים שיש בעיה עם עמונה, היא הייתה יכולה לסיים את הסיפור הזה אחרת. לדוגמה כשחוק ההסדרה עלה לראשונה לכנסת לפני כשש שנים, נתניהו היה גם אז ראש הממשלה וגם היה זה שהכשיל אותו ולא נתן לו לעבור.

נחזור עוד קצת אחורה. מי שגרש לפני חמש שנים את תושבי מגרון ועד היום לא דאג להם לפתרון, זה גם כן נתניהו כשהוא יושב בכיסא ראש הממשלה. ואם לא די בישובים האלו שנחרבו, עכשיו יש גם את שדה בועז שתושביו מחכים שהמדינה תעשה פעולה פשוטה שתכשיר את הישוב, אבל הפעולה הזאת לא נעשית.

וזה היו רק הישובים. בזמן כהונתו של נתניהו בשנים האחרונות פונו שתי שכונות בבית אל, תשעה בתים בעופרה, ועוד בתים בודדים בקידה ובמקומות נוספים. כל זה שעל הפרק יש את שכונת נתיב האבות בישוב אלעזר שבגוש עציון, שאם לא יהיו שינויים בזמן הקרוב, גם היא תפונה.

אם זה לא מספיק, אז רק השבוע (א') הודיעה המדינה בתשובתה לבג"צ שצריך לפנות את בית המכפלה בחברון ולמתיישבים בו יש שבוע להגיע להסדר עם המדינה לגבי הפינוי. בית המכפלה שנקנה בכסף מלא וכבר כמה שנים שהם מחכים לקבל את האישור להיכנס אליו, יחד עם שני בתים נוספים בעיר שפונו בשנה שעברה. כאן כבר אי אפשר לבוא בתלונות לבג"צ על כך שהוא שמאלני ושהוא פוסק נגד עמדת הממשלה, כאן זאת עמדת המדינה. כמו כן השבוע הודיעה נתניהו ש- 300 הדירות שאותם הוא התחייב שהם יצאו לשיווק עד עוד יומיים (תחילת ספטמבר) בבית אל יהיו בקרוב ולא בתאריך המיועד. חיכו כבר כמה שנים, אז יחכו עוד כמה נוספות. אם בכלל.

וכל זה כשעוד לא התחלנו לדבר על הקפאת הבנייה שהייתה בשנים האחרונות ביו"ש. נכון, נבנו בתים, אבל כל מה שנבנה אלו בתים שהאישורים שלהם הם ישנים. אישורים לבניה חדשה, שכל מה שמעכב אותם זה חתימה של ראש הממשלה, לא הגיעו. נתניהו אומנם מתגאה לאחרונה שהוא ראש הממשלה שבונה ישוב חדש אחרי שנים שלא בנו, אבל הישוב הזה הוא "בתמורה" לישוב אחר שנחרב, וכן מי שהיה ראש הממשלה בשנים האלו זה גם הוא. בזה הוא מתגאה? אבל הציבור ביו"ש קונה את זה. במיוחד עכשיו, בביקור שלו השבוע בשומרון, ולפני כן בחנוכת השכונה החדשה בבית"ר עלית לפני כשבועיים.

אז נכון. נתניהו מדבר יפה על חשיבותה של ההתיישבות ועל תרומתה הגדולה למדינת ישראל. הוא גם הבטיח בעבר 300 מאות יחידות דיור בישוב אחד ובישוב אחר עוד 100 בתים. והוא גם אמר באירוע ש"אנחנו (הליכוד מ.ש.) שומרים על השומרון מול מי שמבקשים לעקור נטוע. נעמיק שורש, נבנה, נחזק וניישב". אבל בפועל במשמרת שלו לא רק שלא קמו ישובים חדשים אלא שהפוך, הבניה הוקפאה וישובים פונו. אז אם הייתם שם ונתניהו שכנע אתכם שהוא הימין, שהוא הדבר הכי טוב להתיישבות ובבחירות הבאות אתם מתכוונים להצביע מחל, זכרו רק שמי שעקר נטוע היה הוא בעצמו. כי אסור לשכוח את זה ואסור לסלוח לו על זה.

ועוד הערה לסיום: 

במהלך האירוע אמר ראש המועצה האזורית שומרון, יוסי דגן: "זכינו במנהיג שעוצמתו פלדה וחזונו רואה למרחוק. אנחנו יודעים שאתם חזקים. כולנו אוהבים אתכם, תומכים בכם". זה אותו יוסי דגן שממהר, בצדק, להקים מאהל מחאה מול בית ראש הממשלה ולהתראיין נגד מהלכים הפוגעים בהתיישבות. דווקא באירוע כזה, הייתי מצפה מדגן לבקש מראש הממשלה לעמוד מאחורי מילותיו ולהפסיק את הפגיעה המתמשכת ביו"ש, ולשבח אותו רק בדברים שהוא באמת ראוי להם.

שלדון ונתניהו - הקשר שלא נותק

לפי השיח שהתפשט בחודשים האחרונים, והגיע לשיאו לאחרונה, שלדון ונתניהו - כבר לא, אלא שמי שמתעמק טיפה במציאות מגיע מהר מאוד למסקנה אחרת לחלוטין.

מרדכי שטכלברג || אקטואליה

ממשיך לתמוך בנתניהו. שלדון ונתניהו (צילום: פלאש 90)

מאז פרסום הקלטות בין נוני מוזס לבין ראש הממשלה נתניהו במסגרת תיק 2000, התחילו להתפשט השיח על כך שנתניהו ואדלסון כבר לא. זאת אומרת שהעיתון ישראל היום עזב את נתניהו. האמירה הזאת התחזקה במהלך אירוע באוניברסיטת אריאל בזמן ששלדון אדלסון כמעט ולא החליף מילה עם נתניהו מצד אחד, והראה יחסי ידידות קרובים עם המתחרה מימין, נפתלי בנט מהצד השני. אבל השיא היה לפני מספר שבועות פרסם הפרשן הפוליטי של העיתון, מתי טוכפלד, טור ביקרות נגד ההתקפלות של נתניהו בנוגע לסערת המגנומטרים סביב הר הבית.

אבל כנראה שלא מדובר בניתוק מערכת הייחסים בין השניים, אלא יותר נראה שזאת משאלת לב של רבים בתקשורת הישראלית שלא מרוצים מכך שיש עיתון שהולך נגד הזרם הכללי, ומאתרג את נתניהו.

נעשה מעט סדר (ונלך גם נגד אותה הדעה הרווחת שהתפשטה בציבור).

לפני מספר חודשים הודיעו במפתיע ב'ישראל היום' שהעורך המייסד, עמוס רגב, עוזב את העיתון ואת מקומו יחליף עורך חדשות החוץ, בועז ביסמוט. זה היה הצעד הראשון שהראה שהבעלים לא מרוצה ממה שקורה. עוד קודם לכן הכתב הפוליטי של העיתון, שלמה צזנה, נדחק לעמודים הפנימיים של העיתון כי כתב נגד שרה נתניהו באחת מהכתבות שלו.

כניסתו של ביסמוט חוללה שינויים מידיים. עורכי מדורים התחלפו ושני הפרשנים הבכירים של העיתון, דן מרגלית ומרדכי גילת, פוטרו מהעיתון. הטענה הרשמית הייתה שהעורך החדש עושה שינויים בהתנהלות הכלכלית של העיתון והשכר של השניים הוא גבוה. אבל כולם מבינים שהסיבה לכך היא שהשניים היו מבקרים פעם אחר פעם את נתניהו מעל גבי העיתון וזאת הסיבה האמיתית לפיטורים.

את מקומם של מרגלית וגילת תפסו שניים אחרים. הראשון הוא אמנון לורד, איש שמאל שחצה את הקווים אחרי הסכמי אסולו, והחל להצביע לליכוד. השני הוא עקיבא ביגמן, שהמשותף בינו ובין לורד הוא ששניהם היו כותבים ועורכים באתר 'מידה', אתר המזוהה עם נתניהו. מקים האתר היה רן ברץ, מי שהיה עד לפני מספר חודשים מוביל ההסברה של לשכת נתניהו.

אחרי הפיטורים והמינויים האלו, קשה להגיד שישראל היום עזב את נתניהו. ולא רק ישראל היום, גם לא העיתון השני שבבעלותו של אדלסון, מקור ראשון. רק לפני חודש נאם נתניהו במשך למעלה מחצי שעה בוועידה שערך העיתון בנושא כלכלה, חברה וחדשנות. מבדיקה קצרה לא נמצאה עוד וועידה של עיתון שבה ראש הממשלה הגיע לנאום בשנים האחרונות (למעט כנס העיתון החרדי 'המודיע' ששם הייתה כוונה שנתניהו ינאם, אבל בסוף זה לא יצא אל הפועל). כמו כן, גם במקור ראשון יש קו כללי מאוד מפרגן לנתניהו, גם בשבועות האחרונים שבהם דובר על שינוי ביחסים בין נתניהו לאדלסון.

אז מה בעצם הוביל את ישראל היום להגיע למצב שבו הוא מבקר את נתניהו?

אפשר לומר שהעיתון כן לקח צעד אחרונה באהדה שלו אל משפחת נתניהו ואל ראש הממשלה בפרט, אבל לא בגלל הרעת היחסים, אלא להפך לטובתו. להראות מצב כאילו העיתון לא בידיים של נתניהו, והוא אפילו מבקר אותו ואת מהלכיו הפוליטים בעת הצורך, וכך זה אולי יעזור לנתניהו בחקירת תיק ה-2000, שגם כך לעת עתה זה נראה שהחקירה לא תוביל לכתב אישום.

ועוד נקודה לסיום.

מבלי להתייחס האם זה נכון או לא שעיתון משמש כשופר של ראש הממשלה, ישראל היום הוא עדיין כלי תקשורת, ביגוד למה שאומרים ורוצים בברנז'ה העיתונאית. הגדיל לכתוב הכתב המדיני של עיתון הארץ, ברק רביד, על השבועיים בהם ביקר העיתון 'ישראל היום' את נתניהו שאלו השבועיים שבהם סוף סוף נכנס העיתון לרשימת התקשורת הישראלית.

האמירה הזאת שרק כלי תקשורת שמבקר את ראש הממשלה יכול להיחשב ככלי תקשורת, היא אמירה אומללה, במיוחד שהיא מתייחסת לעיתון הנקרא ביותר במדינה כבר כמה שנים, ולאחרונה גם בסופי השבוע. כלי תקשורת יכול לייצג איזה אג'נדה שהוא רוצה (כמובן כל עוד היא לא פוגעת בישראל, אם מתכוונים לנסיונות של שר התקשורת לסגור את הסניף של אל ג'זירה בירושלים) מבלי להיכנע לתכתיבים כאלה ואחרים מצד הברנז'ה. הרי אנחנו מדינה דמוקרטית, לא? הרי על זה בשמאל מפגנים מידי מוצ"ש.

ועוד הערה אחרונה לרביד, כלי התקשורת היחידי שחזה את ניצחונו של טראמפ היה העיתון 'ישראל היום', וזאת רק דוגמה אחת לכך שדווקא הם הביאו עיתונות נכונה איפה שהשאר ניסו לעצום את העיניים בכוח ולהביא מציאות מדומה.