הבחירה של "הליכודניקים החדשים" להתעסק בתחום חברתי ולהדחיק את המדיני, זאת קריאת תיגר על הליכוד בהובלת נתניהו || ראש הממשלה צריך להיות זה שיש לו את המפלגה הגדולה ביותר || והצד הפחות טוב והפחות מוכר של ג' אלול.
שלומי פיוטרקובסקי || אקטואליה
נקודה מקדימה
הטור כשמו יורכב תמיד משלוש נקודות, נקודה חמה שתעסוק בנושא אקטואלי מהזמן האחרון, נקודה למחשבה שתעמיק בנושא מסוים שהוא פחות על סדר היום כרגע אבל משמעותי מאוד, בעייני לפחות, בנקודה הזו מדיי פעם יהיו גם סדרות(כמו בטור הזה לדוגמא, סדרה בנושא שיטת הממשל), ולסיום תהיה נקודה קצרה וקלילה יותר שתעסוק בדברים משתנים.
נקודה חמה
בשבועות האחרונים יש שתי פרשיות שמעסיקות את המערכת הפוליטית אבל זה שתיים שהן אחת הייאוש ממפלגת העבודה, מהאלטרנטיבה השלטונית.
פרשייה אחת זה כל נושא ההפגנות בפתח תקווה שם הרצון זה להחליף שלטון בבית המשפט (במקרה הטוב אם לא בכלל במסדרונות הפרקליטות), ופרשייה שניה זה כל עניין ה"ליכודניקים החדשים" בו אני יתמקד כרגע.
אז קצת רקע: מוצאי המחאה החברתית של 2011 וביתר דיוק חשון תשע"ב מוקמת תנועה (סיעה פנים מפלגתית) שקוראת לעצמה הליכודניקים החדשים ע"י בחור בשם ליאור המאירי. התנועה מונה בין כאלפיים חמש מאות בלבד לפי שירית כהן ממקור ראשון של השבת האחרונה, לבין עד 12 אלף לפי טענת חברי הקבוצה. לטענתם הם אלו שהעלו את שרן השכל ואת יואב קיש(שדרכיהם "נפרדו" אחרי חוק השתולים) ואכן שרן השכל יחסית מגינה עליהם.
הליכודניקים החדשים כאידיאל משתדלים פחות לעסוק בנושאים מדיניים ויותר חברתיים.כלשונם באתר הרשמי:
"הערה באשר לתחום המדיני:
אנו לא עוסקים בנושאים מדיניים (עתיד שטחי יהודה ושומרון, המשא ומתן עם הפלסטינים וכו'). להשקפתנו, בהקשר זה ההפרדה ימין-שמאל היא ברובה מלאכותית..."
צריך לומר ביושר, ואולי נרחיב בזה בטור שיעסוק בכלכלת ימין לעומת כלכלת שמאל, הפתרונות שלהם למצב הכלכלי ברובם הם דרכי הפעולה שלא רק ששיכות באופן מסורתי לימין הם אף חלק מהעמדות הכלכליות של הליכוד בעצמו, לדוגמא הפחתת מכסים על יבוא(דבר שמהווה סדין אדום בפני השמאל) ואף הגבלת כוחם של וועדים גדולים.
אבל הבחירה העקרונית של ללכת על תנועה שעוסקת בחברתיות ומדחיקה את התחום המדיני (ואת הביטחוני לא מזכירה אפילו לא בהערה בסוף) זו קריאת תיגר על הליכוד הנוכחי בהובלתו של בנימין נתניהו שרואה את תפקידו כמגן האנושי מפני איראן חיזבאללה ודומיהם יש פה התנגשות בין קונספציית המחאה החברתית לבין אלו שמבחינתם לעולם העיסוק "בחיים עצמם" יותר חשוב ומהותי.
אז מה אתה רוצה ממנו עכשיו עם כל החפירות על תנועה שקיימת כבר מ2011?
השתתפות ראשי התנועה בן נון והמאירי בהפגנה נגד היועמ"ש ובפועל נגד ביבי והחרמתם את כינוס התמיכה ביבי הביא לקרע הגלוי בינם לבין אנשי המפלגה עד כדי חסימת היכולת להתפקדות באתר ואפילו ניסיון לחוקק חוק שמטרתו לחייב את המפלגות לעשות הצלבה וככה למנוע התפקדויות כפולות.
יש שתי תאוריות מה המטרה שלהם אחת תאוריה ישירה ואחת קונספרציה:
הישירה טוענת שהם הבינו שהעבודה כנראה כבר לא תהיה מפלגת שלטון בדור הנוכחי ולכן הדרך היחידה היום להשפיע על המדינה זה דרך הליכוד. התאוריה היותר קונספרטיבית טוענת שהם בכלל רוצים למותת את הליכוד מבפנים.
וכאן אפשר וצריך כמובן לשאול שאלות רבות:
האם זה אתי להתפקד למפלגה כגוש כדי לשנות את דרכה, בהינתן שהם באמת באו לשנות?
האם יש כלים מעשיים למפלגה למנוע "השתלטות עוינת" כזאת?
האם לקבוצה שכזו יש בכלל סיכוי?
דעתי היא שלקבוצה כזו הסיכויים נמוכים ולכן הדרך לא צריכה להיות מניעת התפקדות אלא מקלות בגלגלים על כל צעד ושעל כמו שעשו לפייגלין לדוגמא או כמו היחס שחיים כץ מקבל במפלגה.
כך או כך גם מהלך זה מראה כמו ההפגנות בפתח תקווה על יאוש מוחלט מכל אלטרנטיבה שלטונית, מי ביאוש מכל השחקנים הפעילים כרגע ומי ביאוש מוחלט מהמשחק הפוליטי. כשהשמאל מתחיל לאבד אמון בזירה הפוליטית (עד כדי הצעתו של בורג לסוג של מרי אזרחי) מצבו חמור מאוד..
נקודה למחשבה
כשבאים לדבר על הפוליטיקה הישראלית ומגרעותיה הדבר הראשון שעולה לי בראש זה השיטה הפוליטית הקיימת, שיטת הממשל שלנו.
בתור הקדמה נפרט את הכללים של השיטה הנוכחית:
- הציבור בוחר (רק) רשימה.
- הבחירות ארציות יחסיות.(לא לפי מחוזות וכל רשימה שעוברת את אחוז החסימה מיוצגת באופן יחסי למספר הקולות שקיבלה מסך הקולות בבחירות)
- ראש הממשלה נבחר ע"י הנשיא מכלל חברי הכנסת הנבחרים על בסיס התייעצות עם כל ראשי הסיעות, כך שהוא יהיה זה שיש עליו לפחות 61 ממליצים או לכל הפחות הכי הרבה ממליצים.
- לאחר שהנשיא מינה את אחד מחברי הכנסת להרכיב את הממשלה ראש הממשלה מחויב באמון הכנסת והיא זו שצריכה לאשר את ממשלתו וזאת שיכולה גם לפזר אותו במידה ואינה מעוניינת בממשלתו.
אפשר להגיד בצורה פשוטה במכלול הנסיבות ובמבנה הנוכחי של החברה הישראלית (נאום 4 השבטים של רובי ריבלין) זו השיטה הכי טובה, או בפרפרזה על משפטו של צרציל זו השיטה הכי גרועה למעט אלו שכבר ניסינו(אפשר לציין כאן את הניסוי של ההצבעה הישירה שגרמה לשיתוק מוחלט של הממשלה). אני ינסה בשבועות הקרובים לכתוב מעט בהרחבה על כמה נקודות בשיטה שלטעמי כן צריכות תיקון או לכל הפחות דיון.
ונתחיל בכהונת ראש הממשלה.
כששינו בסוף שנות ה90 את הבחירות לתקופת מה לבחירות ישירות אחד מראשי תומכי המהלך לקציבת כהונת ראש הממשלה לשתי קדנציות כמו שנהוג בארה"ב היה לא אחר מאשר ראש ממשלתינו בנימין נתניהו.
כמובן שהמציאות לא לגמרי דומה כי יש הבדל מהותי בין מצב של בחירה ישירה לבין בחירה בפועל ע"י הכנסת (כמו שכבר הסברתי בהקדמה דה-פקטו מי שבוחר ראש ממשלה זה הכנסת ולא העם) אבל עדיין הסיבות המהותיות לקציבת כהונת ראש ממשלה קיימות לחלוטין ואני יפרטם.
נתחיל בנקודה הבסיסית ראש ממשלה נבחר כדי לקדם מדיניות מסוימת בשביל הניהול השוטף מספיק פקידים, ואם את המדיניות שהוא בא לחדש הוא לא הצליח להטמיע בשתי קדנציות אז כדאי שהוא יתפטר, ואם הצליח אז מצוין שיתן לבאים אחריו לקדם דברים נוספים.
כדי להסביר את הנקודה השניה אני ילך למחקר בפסיכולוגיה שעסק בשוכרי דירות שלאט לאט ככל שגרו יותר בבית חשו עצמם יותר ויותר בעלי הבית, אתו דבר אצלנו כשאדם נמצא יותר מדיי זמן בבית ראש הממשלה הוא מתחיל לחוש שהבית שלו וכתוצאה ישירה הוא פחות מחויב לבעלי הבית המשכירים כלומר אנחנו האזרחים. זה מתחיל בהתנהלות לא תקינה של תחושת אני ואפסי עוד ונגמר בשחיתות כי זה בכלל שלי.
נקודה שלישית ופה אני כבר נכנס למפלגתי, מה שקורה במפלגה שהיו"ר שלה לא מתחלף שנים זה שלא מצליחה להיווצר הנהגת המשך נורמלית, כל פוליטקאי ובמיוחד כזה במפלגת שלטון שם לו כמטרה סופית את כיסא ראש הממשלה, כשתקופה ארוכה אין חילופים נוצר עומס ענק בהנהגה הבחירה מה שגורם לבכירים בשלב כל שהוא לנטוש את המפלגה ומרחיק את הצעירים מלהיכנס אליה בכלל. ככה שהמפלגה מאבדת הרבה מאוד פוליטקאים טובים ולא מצליחה לרענן את שורותיה בצורה טובה(אפשר לציין פה את לימור לבנת, סילבן שלום שהתייאש מכס הממשלה, הלך לנשיאות ושם עזב בבושת פנים, יעלון בצורה זו או אחרת, כחלון בוודאי נמנה על הקבוצה הזו ועוד)
תגידו אז, ישראל זה לא ארה"ב, שם כל נשיא מקבל שתי קדנציות מלאות פה בישראל אין ראש ממשלה שהצליח להשלים קדנציה. פה אני יציע בזהירות רעיון קצת רדיקלי. ראש הממשלה יהיה זה שיעמוד בראש המפלגה הגדולה ביותר בלי קשר ליכולתו לקבל אמון מהכנסת, וכדי להפיל ממשלה הכנסת תצטרך רוב של 80/40.
ומה אם זה שמהלך כזה ישתק את הממשלה,
א. גם בארה"ב קורה לא מעט שבתי הנבחרים לעומתיים לנשיא.
ב. מניח שראש הממשלה אכן יצטרך מצד אחד למכור יותר כדי להשיג רוב מצד שני הסיעות יודעות שכדי לכהן הוא לא באמת צריך אותם מה שייצר שיווי משקל סביר בעייני לדרישות הקואלציוניות.
רק נציין שיש חוק של מרב מיכאלי בנושא הגבלת קדנציות, החוק מעט תקוע..
אשמח לשמוע את דעתכם.
בבלוג הבא נעסוק בהמשך לנושא הזה: ממשלה פוליטית או מקצועית (וגם נדון קצת בהגבלת כמות השרים, דגלו של יאיר לפיד).
נקודה מהעבר
אז נכון שבג' אלול נפטר מרן הרב זצ"ל אבל בג' אלול קרה עוד משהו.
ג' אלול תשנ"ג נחתם הסכם אוסלו הראשון, עד ההסכם אש"ף היה ארגון טרור, ולהיפגש עם נציגיו(מה שעשו שבוע שעבר ראשי מרץ, ולפני כשנה ראשי המחנה הציוני) היתה עבירה על החוק.
לא עוד.
בהסכם ישראל הכירה באשף כארגון היציג של הערבים שאינם אזרחי ישראל או ירדן וכמובן שהוציאה את אש"ף מרשימת ארגוני הטרור, בנוסף ישראל העבירה את הסמכויות בערים לידי הרשות וצה"ל נסוג מהערים עזה ויריחו, מה שהקנה להסכם את השם "עזה ויריחו תחילה. עיקר המשמעות של ההסכמים האלו לטעמי היה שינוי הדיסקט מתפיסה של אש"ף כאירגון טרור הקורה להשמדתה של המדינה הפך בין לילה בלחיצת יד של פרס ומחמוד עבאס לנציג רישמי ולגיטמי של ה"עם" הפלסטיני.
----
הכותב חובב פוליטיקה ולא מעבר לזה, הוא אינו שלמה פיוטרקובסקי לא כותב לא בבשבע לא בערוץ 7 ולא בידיעות אחרונות.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
נא להגיב בצורה מכובדת