במסעי אל העבר, אל השנה החולפת, אינני מצליח לאחוז בו, באלול הזה. כל כך מוזר, כל כך מבולבל || טורו של חייל בחודש אלול.
יוסף אלישיב || עולם הישיבות
אלול.
ריח של ספרים וניגונים ישנים, סליחות, סמטאות קדושות. בעצם לכל הדברים הללו יש את אותו הריח.
אותו הריח של לילות סליחה ואחדות.
אחדות בסליחות ב"צעירים נוף העמק" אחדות בכותל המערבי.
אחדות שכשהנחתי את הספר במקומי בבית המדרש, ובית המדרש מלא בחברי שאומרים סליחות בקול גדול ובצעקה גדולה. אני נשאר איתם. עוד דקה "שמעע קולנו ה' אלוקינו חוס ורחם עלינו" עוד שתי דקות "אל תשליכנו מלפניך ורוח קדשך אל תיקח ממנו" עוד דקה כדי לשאוף עוד מהזעקה הגדולה הזו.
וכאן, כאן אלול אחר לגמרי. האמת שאינני בטוח אם אני זוכר. או שכן. אלול שהמלחמה בו היא תפילין. המלחמה בו זה על תפילת שחרית כי למי יש זמן לסליחות?!
אנחנו במשימות ואם לא משימות אין מניין, וסליחות אין סליחה. או שיש אבל לא ככה. בכלל לא ככה.
האלול שלי עוד להתגבש במסעי אל העבר אל השנה החולפת אינני מצליח לאחוז בו. בו באלול הזה. הכל כך מוזר, הכל כך מבולבל. השברים ארוכים והתקיעה קצרה התרועה רבה ואני אנה אני בא?!.
וכשחושבים על זה. שבלילות קשה כי אי אפשר לישון ואתמול כשחיפשתי ורצתי עם התיקים לשמוע מעט תורה מהרב, אבל פספסתי .
ילד קטן ברחוב אמר לי אל תירה בי. ואני רוצה לצרוח עליו. מה אני רוצח?! ורק בשביל עצמי אני עושה את זה?!.
נכנסתי לרגע לאיזה בית כנסת. אני עומד שם מסתכל רואה חבורת ילדים שמתדיינים "תראו. הוא לא חרד"ק הוא סתם מזרוחניק". ובליבי מועקה. רציתי לצעוק להם "אני חרד"ק מארץ החרד"קים". אבל נאלמתי דומיה והלכתי מבית הכנסת.
ואני בסה"כ רציתי, רציתי ללמוד תורה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
נא להגיב בצורה מכובדת