לגוף האדם יש זיכרון חיסוני. אם בעבר הוא התמודד עם נגיף מסוים אז הגוף זוכר את המרכיבים שלו והוא ידע להתמודד איתם בעתיד. חלק א' בסדרה על החיסונים.
ראובן בן זאב || בריאות
בשבועות (ובשנים) האחרונות אנו עדים לכמות אדירה של הורים ואנשי מקצוע (בעיקר הומיאופתים וכד') שיוצאים נגד
החיסונים, חלקם באופן גורף וחלקם נגד חיסון זה או אחר, אבל בעיקר אנחנו חווים מבול
של טענות בנוגע לנזקים הבריאותיים של החיסונים, טענות שהחיסונים מסוכנים וגורמים
לבעיות מאוטיזם דרך ADHD ועד למקרי נכות ומוות.
.בואו וננסה להבין מה זה חיסון, למה ועד כמה זה טוב, והאם יש בסיס לטענות שזה מזיק
ואפילו מסוכן
נפתח בכמה שאלות: מה זה חיסון? האם כל חיסון הוא זריקה? האם כל אדם
שלא מתחסן בהכרח יחלה? והאם חיסונים באמת מזיקים, ואם כן עד כמה?
בשביל להבין את התשובות נצטרך להבין כמה מושגים בסיסיים בדרך התנהלות המערכת החיסונית בגוף האדם: בגוף
האדם ישנם כמה סוגי כדוריות דם, הכדוריות האחראיות על התגובה החיסנית נקראות
כדוריות לבנות או תאים לבנים, חלק מהכדוריות נקראות פאגוציטים (בולענים) ותפקידם "לבלוע"
פתוגנים (מזיקים), ולפרק אותם למרכיבים שלהם
התאים הבולעניים בולעים מזיקים ללא אבחנה או חשבון, מה שאומר שהם לא כל כך יעילים
נגד –לדוגמה - "התקפת" חיידקים ספציפיים. לכן למערכת החיסון יש טריק,
אחרי שהבולען בולע את הפתוגן הוא מציג (מוציא) את הקולטנים (חלבונים הנמצאים על
הקרום של התא) של החיידק על הממברנה (קרום תא) שלו.
על ידי אותה "הצגה" של קולטנים הפגוציטים גורמים לתאים אחרים (תאי B) "להתמיין" ולהתאים את עצמם לאותם קולטנים, תאי הB יפרישו מבנים חלבוניים הנקראים "נוגדנים", אותם נוגדנים
בנויים כמו פאזל דו צדדי ומתחברים מצד אחד לצורות חלבוניות שהופיעו על הממברנה של
החיידק התוקף, ומצד שני לפגוציטים (בולענים) פציפיים ולתאים אחרים הנקראים תאי T, תפקיד תאים אלה הוא "לצוד" פתוגנים ספציפיים ולחסל
אותם. כלומר בפשטות הנוגדן מתפקד כסוג של "מגנט פתוגנים" בשביל
הכדוריות הלבנות
ועכשיו, לגוף האדם יש "זיכרון חיסוני" כלומר אם בעבר (בטווח
זמן מסוים) הגוף נאלץ להתמודד עם מזיק ספציפי אזי הגוף "זוכר" (על ידי
הנוגדנים ותאי B) את מבנה החלבונים שעל הממברנה (קרום התא)
של המזיק הספציפי ויודע להתגונן נגדו ביעילות רבה בעתיד.
למה כל זה חשוב? כי חלק מהמזיקים יכולים להרוג או לפגוע בצורה שאיננה
הפיכה באדם, לכן המערכת צריכה "לזכור" את המבנה של החלבון של החיידק
בכדי למנוע תחלואה נוספת. הבעיה היא שחלק מהחיידקים יכולים לגרום לנזק ניכר הרבה לפני שהמערכת החיסונית של
האדם יודעת או מצליחה ללמוד איך להילחם בו, אז מה עושים בכדי להימנע מהמפגש הראשון
והמסוכן? מתחסנים כמובן [1].
אז מה זה בדיוק חיסון?
יש כמה דרכי חיסון שבהם הגוף האנושי מוגן נגד פגיעה של פתוגנים
(מזיקים):
חיסון
טבעי: אחרי מחלה הגוף מפתח נוגדנים
לאותה מחלה
חיסון
מלאכותי: חיסון על ידי מרכיב חיסוני מלאכותי למניעת מחלה ספציפית
חסינות
העדר: או בשמו השני "חיסון
סטטיסטי", מצב שבו נוצרת הגנה מפני מחולל מחלה מדבקת גם אצל מי שלא חוסן כאשר
הרוב המכריע בסביבתם חוסנו. במקרה כזה כמות האנשים העלולים לחלות מצטמצם ברמה כזאת
שהתפשטות המחלה מוגבלת ביותר וההגנה על הלא מחוסן נובעת מ"העדר מחולל"
ולא מפעילות מערכת החיסון (אף על פי כן מבחינת החברה האדם מחוסן)
אז כמובן שאנחנו פה נתמקד בעיקר בחיסון מלאכותי (אם כי נזכיר אולי את
העדרי).
ממשפחת החיסונים המיוצרים על ידי בני האדם יש 2 סוגים: פעיל וסביל, החיסון הסביל
כמשמעו הוא נטו הזרקת נוגדנים, מה שאומר שמעבר להגנה מהפתוגן ההשפעה שלה על הגוף
מעטה והגוף לא שומר את הנוגדנים ב"זיכרון", היתרון של חיסון מסוג זה הוא
היכולת לטפל במחלה קיימת באופן מידי בלי לחכות עד שהגוף יפתח נוגדנים משל עצמו.
החיסון הפעיל מצד שני הינו החדרת הפתוגן שנקרא "תרכיב" בצורת חי מוחלש
(שלא יכול להזיק) מומת או חלק מהפתוגן (כגון הקולטנים שעל הממברנה שלו) לתוך הגוף,
בדרך כלל בצורת זריקה. החסרונות של החיסון הפעיל הן: הזמן שלוקח לחיסון להיבנות
ותופעות לוואי שקיימות בו יותר מהסביל, היתרון העיקרי הוא כמובן ה"זיכרון"
שהמערכת החיסונית יכולה לבנות.
(הערה לגבי התרכיב המוחלש: הגרסה הזאת על פי רוב לא גורמת להופעת המחלה כלל,
ולעתים מופיעים רק סימפטומים מוחלשים שמזכירים את המחלה (יכול לקראת
לדוגמה בחיסון שפעת).
בשבוע הבא נפרט את הטענות של המתנגדים וננסה לענות עליהם.
[1] מי שרוצה להרחיב בנושא שיחפש
בוויקי את המילים הבאות: לימפוציט B, לימפוציט T, מקרופג, פגוציט, תא
דם לבן.
-----
הכותב היינו סטודנט שנה שלישית בחוג למדעי הסיעוד
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
נא להגיב בצורה מכובדת