בירה: מדיניות ההכלה

אחרי שהבנו בשבוע שעבר איך מייצרים את הבירה, מסביר לנו 'הלוגם באבנים' על איך מפיקים מהבירה את חווית השתייה המקסימלית. 

צחי קנטור || יין ומסעדות

יום חמישי. לילה. אתם יושבים במרפסת עם החברים, עכשיו עם הפותחן שעובר בין הידיים. קולות של חליצת בקבוק. אדים קרירים משתחררים מן הפקק, ומתפוגגים אל חשכת הלילה, מפיגים בדרכם את חום הקיץ המעיק. וסוף סוף השידוך המושלם: בשר עסיסי עולה מן המנגל, פיתות חמות-חמות היישר מהמאפייה, ונקטר השעורים המוזהב העושה את דרכו אל הכוס הגבוהה.

אתה מוזג את הבירה לכוס, בזריזות כי כמה אפשר לחכות - והנה היא עולה על גדותיה מרוב קצף. תצטרך לחכות כמה דקות עד שהוא יגווע ויתפנה מקום לקראת המשך המזיגה. מה קרה פתאום? למה אחרי נצח של שהיה בארגזים חשוכים או על מדפי הסופר, היא חוֹוה תחיה קיצונית שכזאת?

בשבוע שעבר דיברנו על תהליך הייצור של הבירה, שקובע ללא ספק את איכויות וסגנון הבירה. הרבה עוד נותר לספר על המסע שהיא עוברת מפס הייצור אל השולחן, ועל חוויית השתייה עצמה - ועל כך נתחיל לדבר בפוסט הנוכחי.

היות ואנחנו מתחילים לעסוק בצדדים מעשיים של צריכת הבירה, "הלוגם" רואה לנכון לציין שכל המידע הנמסר בבלוג זה איננו מקצועי, אלא שיתוף בעלמא של תובנות בין חובבי בירה, ונכתב פה דרך כלל בלבד. כל המעוניין במידע מקצועי מוזמן לפנות לאנשי המקצוע שבתחום, ובטח שמוזמן לגגל ולחקור עוד כדי להעמיק את ידיעתו בנושא.

עולים על גלגלים

ברז בירה מחבית. טריות מנצחת (מקור: Pexels)

בירה יוצאת את שערי המבשלה/מפעל בשלוש צורות:

1. בחבית - כד מתכתי, המכיל כמות נכבדה של ליטרים, שיכולה להגיע לכמה עשרות ליטרים בירה בחבית. מגיעה למקום בו היא תחובר לברז ותימזג טרייה - מסעדה, בר וכן הלאה. אפילו בבתי הקפה המודרניים אפשר למצוא אותן בתפריטים. נחשבת לחוויה המיטבית של שתיית בירה, "כמו שצריך", ומכונה גם: "בירה מהברז".

נוסף על כך, בחנויות יין וסופרים גדולים ניתן אמנם למצוא חביות בירה של כ-5 ליטר לצריכה ביתית (חלופה לא רעה ללסחוב שתי שישיות וחצי ולהישאר עם 15 בקבוקי זכוכית...) למעשה החביות האלה נראות כמו גרסא מוגדלת של פחיות, ע"ע.

2. בבקבוק - לרוב בגדלי חצי ליטר או שליש ליטר, בשישיות או בבודדים. הבירה פחות טרייה מבירה מחבית שנמזגת "על המקום" (אלא מפוסטרת יותר לטובת חיי מדף). לבירה הזולה או המיובאת שתמצאו בסופר יש חיי מדף ארוכים, וממילא פחות טריות מאשר הבירה המקומית שבושלה בארץ.

היבט חשוב של הבקבוק הוא הגוון שלו. בקבוקי בירה מיוצרים לרוב מזכוכית חומה, שהוא הגוון הטוב ביותר למטרת סינון קרני האור הפוגעות באיכותה וטעמה של הבירה. חלק מבקבוקי הבירה מיוצרים מזכוכית ירוקה שרמת הסינון שלה נמוכה יותר, ורמת הסינון הנמוכה ביותר היא אצל בקבוקי הזכוכית השקופה - כמו למשל בבירה המקסיקנית קורונה שרבים מרגישים כי הטעם שלה נפגע קשות בגלל המפגש עם האור (שמעתי טענה שלכן נוהגים להוסיף לה פלח לימון...).

3. בפחית - נחשבת לצורת הצריכה הכי מידית ו"זולה" של בירה. כמעט כל הבירות המוגשות בפחית הן מסוג "לאגר", זולות או מיובאות - אולי חוץ מבירות ה"סטאוט" האיריות (כמו "גינס" ו-"מרפיס" בעלות פחית הפטנט, עליה נרחיב בפוסט אחר). הכי קל לפתוח אותן, לסחוב בשישיות וגם להיפטר מהן אחר כך, אבל רבים מרגישים טעם מתכתי כשהם שותים מהן, בגלל המגע של השפתיים עם הפחית.

היתרון של בירה בפחית, לעומת זאת, הוא שאין בעיה של אור. להבדיל מהבקבוק, דפנות הפחית אינן שקופות ולכן אין חדירת אור ולא נגרם נזק. חובבי הבירה בפחית יטענו, שכאשר מוזגים את הבירה לכוס - כמו שתמיד צריך, בעצם - לא יישאר זכר לטעם המתכתי שמורגש לשותים ישירות מפחית, מה שעושה אותה לחלופת שתייה לא רעה גם ביחס לבקבוק.

עולים על השולחן

עכשיו הגענו לחוויית השתייה עצמה. 
אם זה החלק החביב עליכם בסיפור אתם לא לבד - "הלוגם" באמת יזדהה אתכם. את שאר התפקידים בהרפתקאותיה של הבירה הוא מותיר לטובים ממנו. אבל מסתבר שתפקידו בקצה המסלול חיוני לא פחות. "עם טעם גדול - באה אחריות גדולה" אמר פעם חכם סיני עתיק (ובינינו, עם כל כך הרבה סינים בעולם - שנחשבים לחכמים - ההסתברות שמעולם לא היה חכם סיני עתיק שאמר מימרא שרירותית כלשהיא - שואפת לאפס) ואם הוא אומר, זה כנראה לא סתם.

כדי לתת ערך לעמל, למעוף היצירתי, ליוזמה ולתושייה של מבשלי הבירה, עלינו לדעת לשתות אותה בצורה המיטבית. "הלוגם" לא חושד שחשבתם לטגן את הבירה, או להגיש אותה חמה. אכן, בהחלט ראוי להגיש אותה קרה. חבל גם לבזבז בירה טובה מדי על מתכון עוף בבירה שמצאתם בגוגל (תוצאה אחת אחרי הבלוג הזה, כמובן. וואו, מזל שאנחנו פה!)...

אז הנה לכם, כללי "הלוגם" ללגימה גדולה, שבאמת מקרבת:

כלל ראשון: להגיש קר

היי, את זה כבר אמרנו! אם קניתם בירה, תחזיקו את עצמכם קצת ותנו לבירה להצטנן טוב במקרר. אם הכנסתם אותה למקפיא, כדאי להוציא אותה כי אם היא תישכח שם בלילה היא עשויה להתפוצץ (בהנחה שהיא מהבירות האלה שהכינו עם מים). אם היא כבר התפוצצה, ריח של בירה אולי עדיף לכם על ריח של עוף קפוא...

כלל שני: כוס ולא בקבוק / פחית

גם בזה נגענו חלקית לפני כן. לשתיית הבירה מכוס ולא מפחית או מבירה מספר יתרונות:
א. כמובן שבחרתם בכוס גבוהה ושקופה (לא מאג של קפה!), כך נהנים מהיופי של צבע וקצף הבירה.

ב. הקצף שנוצר במזיגה לכוס נותן לכם את חוויית הריח של הבירה.

ג. לדעתו של "הלוגם", השליטה על כמות הבירה הנכנסת לפה גבוהה יותר כששותים מכוס.

ד. יהיה לכם שפם קצף חמוד.

ה. תמזגו פעם בירה לכוס ותראו איזה קצף יוצא. אם זה לא יקרה בכוס, זה יקרה אצלכם בבטן. מה עדיף?

כלל שלישי: למזוג נכון

כתר של קצף לבירה מלכותית (מקור: Pexels)

כשמוזגים את הבירה מחבית / בקבוק / פחית / דלי פלסטיק / מפל נסתר וניסי שמצאתם במקרה בטיול / מבול של בירה בדור שכולו זכאי, כדאי שתחזיקו ביד כוס בירה טובה בזוית של 45 מעלות. כשמזגתם כבר שליש מהכוס, מיישרים אותה לאט לאט כך ששכבת הקצף שתיווצר תהיה בערך כסנטימטר. זוהי מזיגה מדוייקת.

שכבת הקצף תפגין את היופי שלה, תיתן מקום גם ליופי של הבירה מתחתיה, ותשמור על הבירה מפני פגעי המקום והזמן. אם אתם רוצים בירה שנראית כמו בסרטים (ובצדק הם מציגים אותה ככה), זאת הדרך.

אגב, שלא תגידו ש"הלוגם" לא אמר:

א. עם בירת חיטה (ע"ע בהמשך) זה פחות יעבוד. היא פרועה עם הקצף, אז או שתהיו סבלניים איתה או שתנסו כל מיני טריקים משונים של מזיגה שקיימים ביוטיוב ואתם עשויים להתעייף מהם. כך או כך, "הלוגם" מוכן להתייסר עבור סוג הבירה החביב עליו ביותר, כלומר חיטה.

ב. אתם חייבים לנסות את המזיגה עם פחית של גינס (שהוזכרה לעיל) עם טכנולוגיית ה-Widget. מה שקורה שם הוא פשוט מרהיב ומעורר השתאות. אם אתם עצלנים מדי אז אפשר גם לחפש ביוטיוב ולהתפעל.

נו, צלחתם את הפוסט הזה? גשו למקרר! למי אם לא לכם - מגיעה בירה טריה וקרה...

ועד הפוסט הבא - לחיים!

לפוסט הקודם, אם פספסתם