בירה: מדיניות ההכלה

אחרי שהבנו בשבוע שעבר איך מייצרים את הבירה, מסביר לנו 'הלוגם באבנים' על איך מפיקים מהבירה את חווית השתייה המקסימלית. 

צחי קנטור || יין ומסעדות

יום חמישי. לילה. אתם יושבים במרפסת עם החברים, עכשיו עם הפותחן שעובר בין הידיים. קולות של חליצת בקבוק. אדים קרירים משתחררים מן הפקק, ומתפוגגים אל חשכת הלילה, מפיגים בדרכם את חום הקיץ המעיק. וסוף סוף השידוך המושלם: בשר עסיסי עולה מן המנגל, פיתות חמות-חמות היישר מהמאפייה, ונקטר השעורים המוזהב העושה את דרכו אל הכוס הגבוהה.

אתה מוזג את הבירה לכוס, בזריזות כי כמה אפשר לחכות - והנה היא עולה על גדותיה מרוב קצף. תצטרך לחכות כמה דקות עד שהוא יגווע ויתפנה מקום לקראת המשך המזיגה. מה קרה פתאום? למה אחרי נצח של שהיה בארגזים חשוכים או על מדפי הסופר, היא חוֹוה תחיה קיצונית שכזאת?

בשבוע שעבר דיברנו על תהליך הייצור של הבירה, שקובע ללא ספק את איכויות וסגנון הבירה. הרבה עוד נותר לספר על המסע שהיא עוברת מפס הייצור אל השולחן, ועל חוויית השתייה עצמה - ועל כך נתחיל לדבר בפוסט הנוכחי.

היות ואנחנו מתחילים לעסוק בצדדים מעשיים של צריכת הבירה, "הלוגם" רואה לנכון לציין שכל המידע הנמסר בבלוג זה איננו מקצועי, אלא שיתוף בעלמא של תובנות בין חובבי בירה, ונכתב פה דרך כלל בלבד. כל המעוניין במידע מקצועי מוזמן לפנות לאנשי המקצוע שבתחום, ובטח שמוזמן לגגל ולחקור עוד כדי להעמיק את ידיעתו בנושא.

עולים על גלגלים

ברז בירה מחבית. טריות מנצחת (מקור: Pexels)

בירה יוצאת את שערי המבשלה/מפעל בשלוש צורות:

1. בחבית - כד מתכתי, המכיל כמות נכבדה של ליטרים, שיכולה להגיע לכמה עשרות ליטרים בירה בחבית. מגיעה למקום בו היא תחובר לברז ותימזג טרייה - מסעדה, בר וכן הלאה. אפילו בבתי הקפה המודרניים אפשר למצוא אותן בתפריטים. נחשבת לחוויה המיטבית של שתיית בירה, "כמו שצריך", ומכונה גם: "בירה מהברז".

נוסף על כך, בחנויות יין וסופרים גדולים ניתן אמנם למצוא חביות בירה של כ-5 ליטר לצריכה ביתית (חלופה לא רעה ללסחוב שתי שישיות וחצי ולהישאר עם 15 בקבוקי זכוכית...) למעשה החביות האלה נראות כמו גרסא מוגדלת של פחיות, ע"ע.

2. בבקבוק - לרוב בגדלי חצי ליטר או שליש ליטר, בשישיות או בבודדים. הבירה פחות טרייה מבירה מחבית שנמזגת "על המקום" (אלא מפוסטרת יותר לטובת חיי מדף). לבירה הזולה או המיובאת שתמצאו בסופר יש חיי מדף ארוכים, וממילא פחות טריות מאשר הבירה המקומית שבושלה בארץ.

היבט חשוב של הבקבוק הוא הגוון שלו. בקבוקי בירה מיוצרים לרוב מזכוכית חומה, שהוא הגוון הטוב ביותר למטרת סינון קרני האור הפוגעות באיכותה וטעמה של הבירה. חלק מבקבוקי הבירה מיוצרים מזכוכית ירוקה שרמת הסינון שלה נמוכה יותר, ורמת הסינון הנמוכה ביותר היא אצל בקבוקי הזכוכית השקופה - כמו למשל בבירה המקסיקנית קורונה שרבים מרגישים כי הטעם שלה נפגע קשות בגלל המפגש עם האור (שמעתי טענה שלכן נוהגים להוסיף לה פלח לימון...).

3. בפחית - נחשבת לצורת הצריכה הכי מידית ו"זולה" של בירה. כמעט כל הבירות המוגשות בפחית הן מסוג "לאגר", זולות או מיובאות - אולי חוץ מבירות ה"סטאוט" האיריות (כמו "גינס" ו-"מרפיס" בעלות פחית הפטנט, עליה נרחיב בפוסט אחר). הכי קל לפתוח אותן, לסחוב בשישיות וגם להיפטר מהן אחר כך, אבל רבים מרגישים טעם מתכתי כשהם שותים מהן, בגלל המגע של השפתיים עם הפחית.

היתרון של בירה בפחית, לעומת זאת, הוא שאין בעיה של אור. להבדיל מהבקבוק, דפנות הפחית אינן שקופות ולכן אין חדירת אור ולא נגרם נזק. חובבי הבירה בפחית יטענו, שכאשר מוזגים את הבירה לכוס - כמו שתמיד צריך, בעצם - לא יישאר זכר לטעם המתכתי שמורגש לשותים ישירות מפחית, מה שעושה אותה לחלופת שתייה לא רעה גם ביחס לבקבוק.

עולים על השולחן

עכשיו הגענו לחוויית השתייה עצמה. 
אם זה החלק החביב עליכם בסיפור אתם לא לבד - "הלוגם" באמת יזדהה אתכם. את שאר התפקידים בהרפתקאותיה של הבירה הוא מותיר לטובים ממנו. אבל מסתבר שתפקידו בקצה המסלול חיוני לא פחות. "עם טעם גדול - באה אחריות גדולה" אמר פעם חכם סיני עתיק (ובינינו, עם כל כך הרבה סינים בעולם - שנחשבים לחכמים - ההסתברות שמעולם לא היה חכם סיני עתיק שאמר מימרא שרירותית כלשהיא - שואפת לאפס) ואם הוא אומר, זה כנראה לא סתם.

כדי לתת ערך לעמל, למעוף היצירתי, ליוזמה ולתושייה של מבשלי הבירה, עלינו לדעת לשתות אותה בצורה המיטבית. "הלוגם" לא חושד שחשבתם לטגן את הבירה, או להגיש אותה חמה. אכן, בהחלט ראוי להגיש אותה קרה. חבל גם לבזבז בירה טובה מדי על מתכון עוף בבירה שמצאתם בגוגל (תוצאה אחת אחרי הבלוג הזה, כמובן. וואו, מזל שאנחנו פה!)...

אז הנה לכם, כללי "הלוגם" ללגימה גדולה, שבאמת מקרבת:

כלל ראשון: להגיש קר

היי, את זה כבר אמרנו! אם קניתם בירה, תחזיקו את עצמכם קצת ותנו לבירה להצטנן טוב במקרר. אם הכנסתם אותה למקפיא, כדאי להוציא אותה כי אם היא תישכח שם בלילה היא עשויה להתפוצץ (בהנחה שהיא מהבירות האלה שהכינו עם מים). אם היא כבר התפוצצה, ריח של בירה אולי עדיף לכם על ריח של עוף קפוא...

כלל שני: כוס ולא בקבוק / פחית

גם בזה נגענו חלקית לפני כן. לשתיית הבירה מכוס ולא מפחית או מבירה מספר יתרונות:
א. כמובן שבחרתם בכוס גבוהה ושקופה (לא מאג של קפה!), כך נהנים מהיופי של צבע וקצף הבירה.

ב. הקצף שנוצר במזיגה לכוס נותן לכם את חוויית הריח של הבירה.

ג. לדעתו של "הלוגם", השליטה על כמות הבירה הנכנסת לפה גבוהה יותר כששותים מכוס.

ד. יהיה לכם שפם קצף חמוד.

ה. תמזגו פעם בירה לכוס ותראו איזה קצף יוצא. אם זה לא יקרה בכוס, זה יקרה אצלכם בבטן. מה עדיף?

כלל שלישי: למזוג נכון

כתר של קצף לבירה מלכותית (מקור: Pexels)

כשמוזגים את הבירה מחבית / בקבוק / פחית / דלי פלסטיק / מפל נסתר וניסי שמצאתם במקרה בטיול / מבול של בירה בדור שכולו זכאי, כדאי שתחזיקו ביד כוס בירה טובה בזוית של 45 מעלות. כשמזגתם כבר שליש מהכוס, מיישרים אותה לאט לאט כך ששכבת הקצף שתיווצר תהיה בערך כסנטימטר. זוהי מזיגה מדוייקת.

שכבת הקצף תפגין את היופי שלה, תיתן מקום גם ליופי של הבירה מתחתיה, ותשמור על הבירה מפני פגעי המקום והזמן. אם אתם רוצים בירה שנראית כמו בסרטים (ובצדק הם מציגים אותה ככה), זאת הדרך.

אגב, שלא תגידו ש"הלוגם" לא אמר:

א. עם בירת חיטה (ע"ע בהמשך) זה פחות יעבוד. היא פרועה עם הקצף, אז או שתהיו סבלניים איתה או שתנסו כל מיני טריקים משונים של מזיגה שקיימים ביוטיוב ואתם עשויים להתעייף מהם. כך או כך, "הלוגם" מוכן להתייסר עבור סוג הבירה החביב עליו ביותר, כלומר חיטה.

ב. אתם חייבים לנסות את המזיגה עם פחית של גינס (שהוזכרה לעיל) עם טכנולוגיית ה-Widget. מה שקורה שם הוא פשוט מרהיב ומעורר השתאות. אם אתם עצלנים מדי אז אפשר גם לחפש ביוטיוב ולהתפעל.

נו, צלחתם את הפוסט הזה? גשו למקרר! למי אם לא לכם - מגיעה בירה טריה וקרה...

ועד הפוסט הבא - לחיים!

לפוסט הקודם, אם פספסתם

רגולציה חונקת ובלתי מאוזנת

מאז שהוקם ערוץ 20 הוא נאבק על הזכות לשדר כמו כולם, אבל המשבצת שלו כערוץ מורשת מערימה עליו קשיים. חקיקה פשוטה יכולה לעצור את זה, אבל הפוליטקאים גוררים רגליים.  

מרדכי שטכלברג || אקטואליה

באיום סגירה. ערוץ 20 (צילום מסך)

כבר שנים שחלק גדול מהציבור הישראלי מרגיש שאין לו ייצוג בתקשורת. הוא מרגיש שאמנון אברמוביץ ורביב דרוקר אינם מייצגים את השקפת עולמו. גם כתבים דתיים שנכנסו לברנז'ה, עדיין לא ברמת השפעה מספקת בכדי ליצור איזון אמיתי.

אבל אז הוקם ערוץ 20. אחרי שנים של כניסה לרשת ולרדיו, הגיע התור של הטלוויזיה להכיל בתוכה גם ערוץ שמדבר בשפה אחרת. הערוץ אומנם הוקם על המשבצת של הייעוד לערוץ מורשת, אבל המטרה של הערוץ מיום יווסדו הייתה אחרת - לתת מענה תקשורתי אחר לרבים שחפצים בכך. אלא שהיום, שלוש שנים אחרי, עתיד הערוץ לא ברור, ואתמול (ד') דווח בדה-מרקר שבמועצת הכבלים יש מי שמכוון כבר לסגור אותו, ואפילו ממליץ על כך.

לפני כשנה וחצי הוזמנתי במסגרת מסוימת לביקור באולפנים של ערוץ 20 ברמת החייל שבתל אביב. בשיחה מקדימה שערך לנו סמנכ"ל התוכנית של הערוץ, משה כ"ץ, הוא סיפר לנו כבר אז על המאמצים הרבים שמפעילים על מנת לסגור אותם. לדבריו, זה לא התבטא רק בלחפש אותם על כל דבר שעובר על הרישיון שלהם, אלא גם על דברים שבכלל לא קשורים כמו עתירה נגדם שלא יכולו לפרסם חדשות באתר ובדף הפייסבוק שלהם.

כאן המקום להגיד שאכן ערוץ 20 בהחלט לא מייצג רק מורשת. רוב התכניות הקבועות שלו הם תכניות אקטואליה. אבל, ערוץ ייעודי לא יכול לשרוד מבלי להוסיף דברים שהם מעבר לייעד שלו. קחו לדוגמה את ערוץ 24 שהוא כבר ממזמן הרבה יותר מערוץ מוסיקה, הוא הרבה יותר מזה. בדיוק בגלל זה בתנאי הזיכיון של הערוץ יש להם אפשרות להגיש בקשה לשדר חדשות. ואכן, הערוץ ביקש וקיבל את האישור ואפילו הוא החל לגייס כתבים ומגישים חדשים, אלא שכל מיני דברים מפריעים עד שהם יכולו לצאת במהדורת חדשות משלהם.

אגב חדשות, אם נשים לב נראה שכל הבעיות שעושים לערוץ זה סביב החדשות. נגד התכנית הכלכלית (שירדה לפני מספר חודשים) של הערוץ אף אחד לא טען שזה לא מורשת. גם לא נגד תכניות הבישול או הטיולים שלא בהכרח נכנסים למשבצת הזאת. אלא שלמשהו יש בעיה דווקא עם כך שיש פתאום ערוץ שמייצר חדשות ונוגס בהם עם אג'נדה אחרת. לכן, לא מפתיע שמי שעושה לערוץ את רוב הבעיות אלו המתחרים מערוץ 10, אותו ערוץ שכמעט עמד בפני סגירה בעצמו עד שהצילו אותו אחרי שהם נלחמו על חופש הביטוי. עכשיו לא מפריע לו לפגוע בערוץ אחר.

טלוויזיה בשפה אחרת. חדר הקונטרול של ערוץ 20. צילום: הכותב 

למעשה, ע"פ נותני מבקר המדינה בשנים בין 2006 ל 2008 הפרו הערוצים 2 ו-10 את התנאים שלהם 336 פעמים. בפועל הם נקנסו רק על שלושה מהמקרים האלו. אם משווים את זה לקנסות של ערוץ 20 על כל הפרה הכי קטנה, אנחנו מגלים שאצל האחרונים אין הנחות ואין הקלות. בשבע עניים הם נבדקים ולכף חובה פעם אחר פעם הם נידונים.

האמת היא, שאת הבעיה של הערוץ אפשר לפתור בחקיקה פשוטה מאוד שתגרום לכך שהערוץ יוכל לשדר בחופשיות ללא ריגולצייה שמאיימת עליו כל הזמן. 

אלא שבנתיים בעוד בערוץ 20 מחכים להקלות, הממשלה מצידה גוררת רגליים. זאת אותה הממשלה שמתלוננת לא פחות מאיתנו על כך שהתקשורת לא מייצגת את השקפת העם ומסקרת את פעילות הממשלה בצורה מגמתית. הרי רק לפני חודש וחצי התראיין ראש הממשלה אצל שניים משדרני הערוץ ואמר שם שהראיון אצלם כי הם היחידים שנותנים לו לסיים משפט. אם כך, למה מתעכב ראש הממשלה, שהיה עד לפני כמה חודשים גם שר התקשורת, לפתוח את שוק התקשורת בישראל ובכך להקל על ערוץ 20?

אלא שהתשובה לכך היא פשוטה. נוח לנתניהו, ולממשלה בכלל, שיש לו את התקשורת שתוקפת אותו משמאל. זה מביא לו כך יותר מנדטים. ערוץ ימני אולי ייצג עשייה, אבל הוא פחות ישרת את האג'נדה שהתקשורת שמאלנית שרוצה להפיל את הממשלה.

עד ששם יתעוררו, ערוץ 20 כבר התחיל את מלחמת ההישרדות שלו. אחרי סגירת ערוץ 7 והניסיון להגביל את ישראל היום ולפגוע ברדיו גלי ישראל, היה ברור שכל האש תופה בבוא העת גם לערוץ 20. מעניין אם גם עכשיו כל הדוגלים בחופש הביטוי יעמדו לצד הערוץ ויאבקו יחד איתו, כמו שהם עמדו עכשיו לצד כתב אל-ג'זירה שרצו לשלול ממנו את תעודת העיתונות שלו. (וכאן המקום לציין לשבח את עיתון הארץ שאת תור המערכת שלו הוא הקדיש הבוקר במאמר נגד סגירת הערוץ).

עד אז, תצביעו בשלט, תצפו בערוץ 20, זה שווה את זה.

אבי גבאי וערן חרמון, יצחק רבין ושמעון פרס

אבי גבאי רק התחיל את כהונתו כיו"ר מפלגת העבודה וכבר יש מחלוקות קשות בינו לבין המפלגה || הרצון לצמצם את הממשלה מסיבות תקציביות הוא מגוחך || ושלושים ושלוש שנים למערכת הבחירות שהובילה לממשלת אחדות וסיימה בתרגיל המסריח.

שלומי פיוטרקובסקי || אקטואליה

נקודה חמה:

והשבוע נעזוב את הליכוד ואת ראש ממשלתינו ונעבור לעבודה  מפלגת האופוזיציה הראשית. 

למי שלא זוכר לפני כחודש העבודה בחרה יו"ר חדש, אבי גבאי. וכמו כל יו"ר מפלגה גם אבי גבאי מנסה לשנות את כללי המשחק כך שיוכל לחזק את כוחו במפלגה.

צריך לזכור הרצון של יו"ר מפלגה לחזק את כוחו הוא הרבה יותר מבסיסי, הוא מהותי וקיומי לצורך יכולתו לשלוט במוסדות וברשימה וככה לבוא עם רשימה של אנשים שיכולים לנצח בחירות, הן ברשימת המפלגה והן במוסדות והסניפים.

מה הבעיה? האיזון הקדוש. 

בסוף מפלגת העבודה כמו אחותה הליכוד (ואולי גם הבית ומרץ) היא מפלגה עם מסורת ומוסדות חזקים שרוצים גם לשמור על כוחם. יו"ר הולך ויו"ר בא והמפלגה צריכה להישאר גם אחרי (מזכיר את העיי חורבות שהשאירו אחריהם כל אחד במפלגתו שרון וברק).

וככה עוד לפני ועידת מפלגת העבודה כבר יש מחלוקת קשה בין המזכ"ל ליו"ר על החוקה, ובראש השינויים שני שריונים בעשירייה הראשונה (ברק וליבני?) ושנים בשנייה והשלישית סה"כ 4. וביטול השריון המסורתי במקום ה7 למזכ"ל, ובכלל פגיעה משמעותית בסמכויות המזכ"ל (שצריך לזכור שלא תמך בגבאי בשני הסיבובים).

בימי חיליק בר והרצוג הקפידו השניים לבוא תמיד עם הצעה מאוחדת לוועידות. מעניין אם פה זו תהיה המחלוקת הפומבית הראשונה בין השניים. צריך לזכור שלא סביר שמפלגה תדחה הצעת יו"ר במיוחד בהצבעה גלויה וכשזה יו"ר נבחר לפני הבחירות. אבל אם בכל זאת המפלגה תדחה את ההצעה תהיה זו הצבעת אי אמון מהדהדת וקשה מאוד שתפיל את העבודה בחזרה לקרשים.

נחכה ונראה.

נקודה למחשבה:

כמו שאמרנו בנקודה הקודמת היום נעזוב את ראש הממשלה ונתמקד בשרים, כיום יש שתי שיטות להרכבת ממשלה:

אחת שנהוגה לדוגמא בארצות הברית זה ממשלה מקצועית, לאחר שנבחר ראש ממשלה (או אפילו כבר לפני כחלק מהחבילה) הוא ממנה שרים מחוץ לפוליטיקה אנשי מקצוע בתחומם שיכהנו כשרים. השיטה הישראלית שונה, בישראל הממשלה מורכבת מפוליטיקאים (לעתים אנשי מקצוע מטעמם עיין ערך יעקב נאמן, דניאל פרידמן ועוד) שממנים תחתיהם מנכ"ל משרד שאמור להיות יותר מקצועי (בחלק מהמשרדים לפי חוק ממונה סמנכ"ל משרד שהוא איש מקצוע שנבחר במכרז, להבדיל מהמנכ"ל ששם זו רק המלצה אבל בפועל זה משרת אמון, כלומר נבחר על דעת השר וזהו).

מה יותר נכון? ודאי יגידו כולם עדיף אנשי מקצוע.

ויכוח פילוספי ישן עוסק בשאלה האם יש תפיסת מציאות טובה אחת או לא, כלומר אם ניקח את שני אנשי החינוך לדוגמא הכי בכירים בעולם ונשאל אותם שאלות מקצועיות האם התשובה שלהם תהיה אחידה?ליהדות יש תשובה על זה "70 פנים לתורה" יש אמת אחת אבל כדי לגלות אותה יש 70 פנים. הדרכים להגיע לאותו יעד שונות ולכל אחד תפיסה שונה.

ההנחה ששר מקצועי יחליט החלטה יותר נכונה משר שמייצג ציבור לא בהכרח נכונה, ההנחה שהאמת יושבת במגדל השן לא מקובלת ביהדות (רק מזכיר שבסנהדרין מתחילים מהקטן כדי שהוא יוכל להגיד את דבריו ללא מורא ובסופו של דבר דעתו של כל דיין שווה אותו דבר). ביהדות יש כלל "אחרי רבים להטות" חכמת ההמונים מדויקת יותר מחכמת מגדל השן ולכן לטעמי אין שום יתרון לשר מקצועי על פני שר פוליטי שחייב את כוחו לציבור (בהנחה שהוא לא שחצן ומתייעץ עם אנשי מקצוע מהתחום).

נקודה קטנה על גודל הממשלה, הרצון לצמצם את הממשלה מסיבות תקציביות מעט מגוחך, הבזבוז הכספי שיש בלשכת שר הוא להערכתי כ3 מיליון בשנה (לפי נתוני מרכז המחקר והמידע של הכנסת מ2015. צריך להוריד מזה הרבה כי לרוב זה שר שהוא ח"כ כך שחלק ממשכורתו וחלק מעלות רכב השרד גם ככה הייתה משולמת), סכום לא קטן אבל ללא ספק לא משהו שבכלל רואים בתקציב מדינה ואם זה מה שיעזור ליציבות הממשלה ללא ספק זה שווה את זה. אם רוצים לחסוך כסף צריך לסגור משרד שלם, ונראה למי יש אומץ לפטר עובדים ולסגור משרד ממשלתי שכבר קיים.

אשמח כמו בכל שבוע לתגובתיכם בעניין זה, ניתן גם להציע רעינות על איזה נושאים להעמיק במדור הזה.

נקודה מהעבר

ט"ז אלול התשמ"ד, זוהי הפעם האחת והיחידה בה שמעון פרס נשבע אמונים כראש ממשלה נבחר, ראש הממשלה של ממשלת ישראל ה21.

הכנסת ה11 נבחרת מוקמת הממשלה ה21 "ממשלת האחדות הלאומית בראשות פרס ושמי כשפרס הוא ראש הממשלה ושמיר שר החוץ ואחרי זה מתחלפים. ההסכם מת בתרגיל המסריח בו ניסה שמעון פרס להרכיב ממשלה חלופית עם החרדים וככה להדיח את שמיר.

התוצאה בסוף הייתה הליכה לבחירות שבסופם הוקמה שוב ממשלת אחדות רק שבראשה עמד שמיר לבד ופרס הסתפק בתפקיד מ"מ רוה"מ ושר האוצר. אגב מי שכינה את התרגיל של פרס כ"תרגיל המסריח" היה לא אחר מיצחק רבין..

חיסונים, להזריק או לא? - חלק ב'

אחרי שהבנו בשבוע שעבר את הדעה בעד החיסונים, צריך להבין גם את דעתם של המתנגדים ועל מה הם מתבססים. חלק ב' בסדרה על החיסונים.

ראובן בן זאב || בריאות

השבוע נחזור לשאלה המקורית: האם ועד כמה החיסונים מסוכנים?

נתחיל בקביעה מוחצת שאין מדען/רופא/אח/פרמקולוג שטוען שחיסונים לא גורמים בכלל לנזק, פשוט הם טוענים שהתועלת של החיסונים עולה פי כמה על הנזק

אז על איזה סוג נזק מדברים? 

נתחיל מנזקים שמערכת הבריאות "מודה" שחיסונים יכולים לגרום וקוראת להם "תופעות לוואי" והן בעיקר: רגישות לחומר או תגובה דלקתית מקומית. התגובות הכי מצויות הן התגובות המקומיות: אודם כאב ונפיחות במקום ההזרקה, זוהי תגובת הגוף לחומר הזר שמוזרק לתוכו, תופעות אלה קוראות ב-עד 10% מהתינוקות המתחסנים

התגובות הפחות מצויות הן תגובות המשתנות מחיסון לחיסון ובדרך כלל יותר חריפות כגון חום גבוה [1]. אגב, תופעות אלו מופיעות בדרך כלל בתוך 15 דקות מרגע החיסון, וזוהי הסיבה שאחרי החיסון האחיות בקופת החולים מבקשות שנשב בחוץ 15 דקות לפני שהן משחררות אותנו.

אז אחרי שהבאנו את טענות ה"רפואה הקונבנציונלית" נתייחס לחלק קטן מהטענות של המתנגדים:

ד"ר חיים רוזנטל, הומיאופט, בראיון לאתר חדשותי מסויים [2] טוען ש"הנזק שגורם החיסון אינו ספציפי. ועלול לגרום בין היתר לאלרגיות, אסטמה, דלקות שונות, שלשול, בעיות בעור, הפרעות בשינה, הפרעות בהתנהגות, פרכוסים, הפרעות נוירולוגיות שונות, אוטיזם, ועוד."

אבל אפילו הוא אומר באותו הראיון ש"יש לציין שרשויות הבריאות ורופאי הילדים והמשפחה אינם קושרים בין החיסון להופעת המחלה וטוענים בעקביות שאין קשר ביניהם. אכן יש קושי להוכיח בפשטות את הקשר." כלומר, אפילו מי שבארץ מקובל כאחד ממתנגדי שיטת ההתחסנות מודה ש"יש קושי" להוכיח שהחיסונים באמת מזיקים.

בכדי להבין עד כמה הגישה של המתנגדים מופרכת, אנו צריכים לשים לב שאף אחד מהם איננו מתייחס ולו ברמז להבדל הענק בתחלואת ותמותת תינוקות וילדים ואפילו מבוגרים מלפני עידן החיסונים ואחרי עידן החיסונים. מי בכלל שמע על ילד שחלה לאחרונה באבעבועות שחורות? ובלי ללכת יותר מדי אחורה, זוכרים את פוליו? איפה הם? ואלה הם 2 דוגמאות קטנות, ואם נדבר באחוזים אפילו חצבת שהייתה מתפרצת כל תקופה ברמה של מגיפה כמעט נעלמה והופיעה לאחרונה – כמה מפתיע -  ב 2 קהילות של לא מחסנים!

ואפילו אבעבועות רוח, זוכרים אותם? 

אלה שאמרו לנו שלהידבק בהם כילד מחסן ומונע תחלואה בגיל מבוגר בגלל שאז הוא יותר מסוכן (מה שבהחלט נכון)? מסתבר שזה איננו נכון, לא רק שזה לא מחסן אלא מעלה את תפוצת המחלה ואת החשיפה של מבוגרים אליה מה שמגביר את הסיכון של מבוגרים להידבק בה! אגב לאבעבועות רוח קוראים הרפס זוסטר ((Varicella Zoster Virus = VZV

אז בוא ננסה להבין מאיפה הגיע הבלבול? איך יתכן שטוענים שחיסונים גורמים לדוגמה לאוטיזם, בלי בסיס מחקרי?

אם הולכים אחורה לתחילת ימי המתנגדים לחיסון ומנסים לראות איפה ולמה היא התחילה מגיעים למחקר הראשון שטוען ש"חיסונים גורמים לאוטיזם ומחלות מעיים דלקתיות (enterocolitis)" המחקר נכתב על ידי הרופא (גסטרואנטרולוג) אנגלי בשם  Andrew Wakefield, אנדרו וייקפילד טען במחקרו שחיסונים גורמים לאוסף סימנים וסימטומים הייחודים לאוטיזם.

מחקרים רפואיים שניסו לחזור על הממצאים נכשלו, לא רק נכשלו אלא הוכיחו את ההפך: אין קשר בין החיסונים ובין אוטיזם (או מחלת מעי דלקתית), בהמשך רוב מחברי המחקר של אנדרו וייקפילד שינו את דעתם וטענו שזו הייתה רק "היפוטזה" (שאלה לבדיקה) ולא מסקנה.

עכשיו מה שהכי מוזר זה שהמחקר של וייקפילד נעשה על 12 ילדים אוטיסטים, למי שיש את הידע הבסיסי במחקר יכול מיד לראות שהדרך שבה הוא ביצע את המחקר מוטעה לגמרי. המועצה הרפואית הכללית גילתה כי וייקפילד אשם במניפולציה של נתוני המטופלים והצגת תוצאות שגויות. עבודתו נחשפה מזויפת ומתוארת כ"הונאה מתוחכמת " [3] כלומר הטענה שחיסונים יכולים לגרום לאוטיזם הופרכה לחלוטין.

ולסיכום נביא את מילותיו של ד"ר צחי גרוסמן, [4] מומחה ברפואת ילדים: "חשוב תמיד לזכור, ששום תאוריה חלופית, מפתה ככל שתהיה מבחינת ה"לוגיקה" וה"הגיון הפנימי" שלה, לעולם לא תוכל להחליף את המחקר המדעי באישור או פסילת חיסונים. אני קובע חד משמעית שכל הנימוקים הרווחים היום בקרב מתנגדי החיסונים מבוססים על "לוגיקות פנימיות" בלבד, ללא שום בסיס מדעי מחקרי."

עובדת בונוס מעניינת: 

הפרופיל הטיפוסי של ההורה האמריקאי שאינו מחסן את ילדיו הוא:

מבוסס כלכלית, לבן לא-היספני, בעל השכלה על-תיכונית ובעל ביטוח רפואי פרטי.

(http://edition.cnn.com/2015/02/03/health/the-unvaccinated/) 

תסיקו מזה מה שאתם רוצים

--------------

[1] פרוט של החיסונים הניתנים לילדים עם סוג החיסון ותופעות הלוואי:

http://www.health.gov.il/Subjects/pregnancy/Childbirth/Vaccination_of_infants/Pages/vaccines_babies.aspx

[2] 
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3452884,00.html 
(אני לא עונה פה על כל טענותיו בכוונה, זה יקח קורס שלם, אם בכל זאת מישהוא רוצה תשובה הוא מוזמן להגיב פה או בפוסט בפייסבוק ואשתדל לענות)

 [3]
Murch SH, Anthony A, Casson DH, et al. (2004). "Retraction of an interpretation". Lancet. 363 (9411): 750. PMID 15016483. doi:10.1016/S0140-6736(04)15715-2.

Deer B (2009-02-08). "MMR doctor Andrew Wakefield fixed data on autism". Sunday Times. London. Archived from the original on 8 February 2009. Retrieved 2009-02-09.

[4]
 http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3453309,00.html

------------

הכותב היינו סטודנט שנה שלישית בחוג למדעי הסיעוד

בירה: להוציא לשעורה את המיץ

איך מתרגמים ערמה של דגנים לכדי נוזל מכשף? 'הלוגם באבנים' מסביר איך הופכים את השעורה הפשוטה לבירה טעימה.

צחי קנטור || יין ומסעדות

יום חמישי. לילה. אתם יושבים במרפסת עם החברים. מנגבים פיתה עם חומוס. עוד מעט תעלה הנגלה הבאה של קבבים מהמנגל. וכמו שעון שוויצרי, הבירות מגיעות להן מהמקרר, מעלות אדים מרוב קור, בדיוק בזמן: מרחפות להן לעברנו, שישיות שישיות. התיישבנו והגיע הזמן לשתות.

נו, צריך פותחן. מישהו הביא פותחן? לא. וכולם יושבים, מחליפים מבטים בדממה. אז לפני שאיזה חכמולוג מנסה לפתוח עם השיניים, או לשחרר את הפקק בכל מיני טכניקות שהוא ראה ביוטיוב וגם אתם חייבים לראות - אתה משנס מותניך, נפרד לשלום מניחוחות הקבב והפיתה, וקם אחר כבוד אל המטבח.

ובדרכך העולה המטבחה, מחלחלת בך הסקרנות לגבי אותה מרקחת זהובה עטורת קצף, המשוועת להיחלץ מהבקבוק האטום, ודמעותיה הזעירות מתדרדרות על גביו. איך הדבר הזה התרחש? איך מתרגמים ערמה של דגנים לכדי נוזל מכושף, כמו זה שמטריח אותך ברגעים אלה אל הפותחן?

איך הנס קורה?

באופן כללי, בירה מיוצרת מארבעה רכיבים:

1. לֶתֶת שעורה (בתוספת לֶתֶת חיטה בבירת חיטה).

2. מים (די מומלץ, בירה פשוט נהדרת כשהיא נוזלית...).

3. כשׁות.

4. שמרים.

כתבתי "באופן כללי", משום שיש יוצאי דופן. קיים למשל ז'אנר של בירה מבושלת עם פירות (שנדי המוכרת מהווה אחד מהסוגים שלה); בארצות מסויימות נהוג להוסיף זרעי כוסברה, אורז, תירס; ישנן בירות בלי כשות (שהיא רכיב שהצטרף מאוחר יחסית למתכון), וכמובן בירות ללא גלוטן.

(חשוב להדגיש, שנתאר את תהליך היצור בקוים כלליים ככל היותר. נתעסק רק בשלבים העיקריים, שמגדירים את הבירה והופכים אותה למה שהיא. כמובן שלכל סוג בירה, או בכל מפעל בירה, ישנו המתכון הייחודי וישנו התהליך הייחודי במטרה לייצר את החוויה הספציפית.)

שעורה. תמימה למראה, שומרת סוד (מקור: Pexels)

הלתתה ובישול

הסיפור מתחיל במסעם של גרגרי השעורה. "הלוגם" ישמח להתחלף איתם במסע הזה, שנשמע כמו ביקור מתפנק במכון ספא באמצע החמסין של חודש אב.

כדי להפוך למשקה אלכוהולי, הדגן יפגוש את השמרים. השידוך הזה יוביל למעשה לתסיסה, שתייצר את האלכוהול. אלא שגרעיני הדגן במצבם הנוכחי לא יגיעו לתסיסה הרצויה, ולכן הם זקוקים להפוך ללתת. השמרים יודעים לתרגם את הסוכר של הלתת - לאלכוהול.

כדי להגיע ללתת, מנביטים את הגרעינים על ידי השריה במים למשך מספר שעות. התהליך נמשך ע"י אוורור הנבטים ובקרת הטמפרטורה שלהם, ונפסק כאשר מייבשים את הגרעינים בטמפרטורה חמה. מידת הקליה של הגרעינים בשלב הזה של התהליך קובעת במידה רבה את הגוון והטעם של הבירה שתתקבל בסופו.

בשלב זה, גרעיני השעורה המונבטים והמיובשים עוברים גריסה. כאן גם המים נכנסים לתמונה, וכשהעסק מתבשל ומתערבב ומסונן מכל המוצקים שלא נמסו לתוך המים, מקבלים את ה"תירוש".

ה"תירוש" פוגש את הרכיב הבא, שגם הוא משחק תפקיד חשוב בקביעת טעמה של הבירה. אנחנו מדברים על הכָּשׁות, מעין פרח שהופך את הבירה למשקה עם חיי מדף ארוכים יותר, ומעניק לה את מרירותה. אם התירוש והכשות יבלו יותר זמן יחד, זה יוביל לבירה מרירה יותר (על סוג פופולרי מאוד של בירה כזאת, נכתוב פוסט מיוחד בהמשך הסדרה). אם הם ייפרדו בשלב מוקדם יותר של הקשר, נקבל מרירות קלילה יותר, וכמובן נסבלת בקרב קהלים רחבים יותר של חובבי הבירה.

שמרים, תסיסה וביקבוק

אחרי שהתירוש התבשל שוב יחד עם הכשות, הגיע הזמן לקרר אותו. אם המזגן במשרד שובק חיים לכל חי -"הלוגם" לא שורד יום עבודה, ובאופן די דומה גם השמרים - החום הורג אותם, ולכן הבירה עוברת תהליך של צינון לפני שהיא פוגשת את השמרים במיכל ההתססה.

בירה אוהבת קור.
 מה הפלא, היא התבשלה מספיק (מקור: Pexels)

ועכשיו הגיע הזמן לנוח. הבירה תשקוט על שמריה (כפשוטו!) במיכל ההתססה למשך השבועות הקרובים, כאשר משך ההתססה תלוי בסוג השמרים בו השתמשנו. שמרי אֵייל (תסיסה עילית) יעשו את העבודה בזמן יותר קצר מאשר שמרי לָאגֶר (תסיסה תחתית). ההבדל בין סוגי השמרים הללו לא מתבטא רק במיקום התסיסה במיכל, אלא גם באופיה ותכונותיה של הבירה, כשהחלוקה היסודית ביותר בין סוגי הבירה היא בין "לאגר" ל"אייל", כפי שנרחיב בהמשך.

ובכן, אחרי סינון נוסף ופיסטור - הבירה למעשה מוכנה. עכשיו, פחות או יותר, נשאר להזרים אותה לחביות או לבקבוקים, בדרכה אל הלוגם הפוטנציאלי. 

עד כאן עסקנו בתהליך הייצור, והפוסטים הבאים יעסקו באופני שימור הבירה, ובדרך בה היא מוגשת לכם, צוננת וטעימה. יש פה חומר שמאוד חשוב לזכור, אז עד הפוסט הבא - לחיים, אבל לא יותר מדי 😉

• לפינה הקודמת, אם פספסתם

כמה טוב שהקשבנו

לאלבום החדש של אברהם פריד ולסגנון המיוחד שלו צריך להתרגל, אבל כשמתרגלים כבר קשה שלא להתמכר אליו. טור ביקורת מוזיקלי.  

מרדכי שטכלברג || תרבות

כובש ז'אנרים חדשים. אברהם פריד בברכת הבולטן (צילום: הכותב)

כבר שנים על גבי שנים שגדול הזמר החסידי, אברהם פריד, מבטיח לנו דיסק ישראלי. אם איני טועה, הפעם הראשונה הייתה לפני למעלה משבע שנים שיוסי אייזנטל, אז מעביר מוצ"ש מוזיקלי ברדיו קול חי, חשף את זה בחשיפה בלעדית בתוכנית שלו, שמאז כבר ירדה מהאוויר. אבל לא רק הרבה שנים עברו מאז, אלא גם כמות השמועות על האם הדיסק יצא בסוף או לא, היו רבות. החודש, סוף כל סוף הדיסק יצא, ובהחלט היה שווה לחכות.

את הדיסק החדש 'כמה טוב שנפגשנו', שכולל בתוכו 13 שירים,  אפשר לחלק לשניים.

חלק אחד של השירים בדיסק מדברים על אהבת ישראל שכוללים מילים כמו "עם כל ישראל היו מחברים ידיים" ובשיר אחר "כל עם ישראל אחים בנפש". ואילו הסוג השני של השירים מדברים על החיבור עם הקב"ה שבו נמצא מילים של "אני שר רק בשבילך מתוך הלב והנשמה אך בעצם אני מחבק אותך בחזרה" או "ולי יש רק מילים פשוטות לדבר איתך". בין השירים האלו כוללים גם שני שירים שעברו קאבר חדש של פריד ומשלימים את הדיסק. הראשון אלו המילים של רבי נחמן בשירת העשבים, שהולחן ע"י נעמי שמר, והשיר השני שירו של שפשף בלחן של מאיר בנאי.

כנראה שלא סתם פתח פריד את הדיסק בשיר "מחשב מסלול מחדש" וסיים אותו בשיר שמילותיו הם "כמה טוב שנפגשנו", השיר שמככב כבר כמה שנים בכל הופעה שלו. כי זה בדיוק תיאור של הדיסק הזה. סגנון חדש וישראלי שפריד טיפח בשנים האחרונות בכל הופעה שלו ועכשיו הוא הביא את זה לידי ביטוי בדיסק של שירים חדשים. אם ציפינו שמה שפריד יעשה זה לקחת שירים של זמרים אחרים ולחדש אותם, כפי שעשה לשיר 'רק תפילה אשא' של חנן יובל ו'משהו הולך תמיד איתי' של עופרה חזן, אז הופתענו לראות שכמעט כל כולו של הדיסק הוא תוכן מקורי של פריד ולא חידושים לשירים ישראלים. זה באמת חישוב מסלול מחדש שבסופו אפשר לשיר כמה טוב שנפגשנו.

אבל האמת היא שכמעריץ גדול של פריד, היה קשה בהתחלה להתחבר אל הדיסק החדש ואל העיבודים השונים. זה כבר לא מונה רוזנבלום ויוסי גרין, זה מלחינים חדשים עם סגנון אחר. רק אחרי כמה פעמים של האזנה, כששומעים את החיבור הנפלא שעשה פריד בין האהבה לקב"ה לבין אהבה של עם ישראל זה את זה, מבינים שהדיסק הזה לא רק מדהים מבחינה מוזיקלית אלא גם מבחינת התוכן שמוגש בצורה אחרת, ואז כבר קשה לעזוב אותו. 

בראיון בשבוע שעבר לרדיו קול ברמה לרגל הוצאת האלבום החדש אמר יובל סטופל, המנהל המוזקילי של פריד, שהמטרה שלהם באלבום היא לחבר את האנשים למילים גבוהות דרך הסגנון המוכר להם, ושמשם הם יגיעו גם כבר להקשיב ל'אדרבה' ולשירים נוספים (תסמכו על יוטיוב שהוא יעשה את העבודה הזאת בקלות), לכן גם בהופעות בשנים האחרונות הם מאחרים דמויות כמו יהורם גאון, עידן עמדי, אריאל זילבר ונוספים. לדבריו של פריד באותו הראיון, הדיסק יצא בעקבות דרישה של הקהל בעקבות החיבורים האלה שהם ראו מה יוצא בזכותם.

מעבר לכך, הדיסק הזה מראה שאחרי למעלה משלושים שנה שפריד כבר מופיע ומוציא עשרות דיסקים, הוא עדיין מוצא את עצמו כל פעם מחדש בסגנונות שונים ובז'אנרים חדשים. ראינו את זה גם בדיסק הקודם שיצא בשנה שעברה (שזה גם מדהים ששנה אחרי שנה יוצא דיסק חדש עם תוכן מקורי) וראינו את זה גם בדיסק הזה כך בעצם הוא מצליח לגרום לקהלים חדשים ונוספים, שבד"כ בכלל לא שומעים מוזיקה חסידית, להתחבר לתוכן עמוק יותר. במיוחד בתקופה הזאת, פריד בהחלט משלים את מה שחסר. 
כמה טוב שהקשבנו.

שירת העשבים, קאבר ללחן של נעמי שמר, מתוך הדיסק החדש

מסע לאלול הישן

במסעי אל העבר, אל השנה החולפת, אינני מצליח לאחוז בו, באלול הזה. כל כך מוזר, כל כך מבולבל || טורו של חייל בחודש אלול.  

יוסף אלישיב || עולם הישיבות

אלול.  

ריח של ספרים וניגונים ישנים,  סליחות, סמטאות קדושות. בעצם לכל הדברים הללו יש את אותו הריח.

אותו הריח של לילות סליחה ואחדות.

אחדות בסליחות ב"צעירים נוף העמק" אחדות בכותל המערבי. 

אחדות שכשהנחתי את הספר במקומי בבית המדרש, ובית המדרש מלא בחברי שאומרים סליחות בקול גדול ובצעקה גדולה. אני נשאר איתם. עוד דקה "שמעע קולנו ה' אלוקינו חוס ורחם עלינו" עוד שתי דקות "אל תשליכנו מלפניך ורוח קדשך אל תיקח ממנו" עוד דקה כדי לשאוף עוד מהזעקה הגדולה הזו.

וכאן, כאן אלול אחר לגמרי. האמת שאינני בטוח אם אני זוכר. או שכן. אלול שהמלחמה בו היא תפילין. המלחמה בו זה על תפילת שחרית כי למי יש זמן לסליחות?! 

אנחנו במשימות ואם לא משימות אין מניין, וסליחות אין סליחה. או שיש אבל לא ככה. בכלל לא ככה.

האלול שלי עוד להתגבש במסעי אל העבר אל השנה החולפת אינני מצליח לאחוז בו. בו באלול הזה. הכל כך מוזר, הכל כך מבולבל. השברים ארוכים והתקיעה קצרה התרועה רבה ואני אנה אני בא?!.

וכשחושבים על זה. שבלילות קשה כי אי אפשר לישון ואתמול כשחיפשתי ורצתי עם התיקים לשמוע מעט תורה מהרב, אבל פספסתי .

ילד קטן ברחוב אמר לי אל תירה בי. ואני רוצה לצרוח עליו. מה אני רוצח?! ורק בשביל עצמי אני עושה את זה?!.

נכנסתי לרגע לאיזה בית כנסת. אני עומד שם מסתכל רואה חבורת ילדים שמתדיינים "תראו. הוא לא חרד"ק הוא סתם מזרוחניק". ובליבי מועקה. רציתי לצעוק להם "אני חרד"ק מארץ החרד"קים". אבל נאלמתי דומיה והלכתי מבית הכנסת.

ואני בסה"כ רציתי, רציתי ללמוד תורה.